ליאת בלוויסאחרי השטפון ולפני השמש הקופחת – איפה כדאי במיוחד לטייל בעונה זו של השנה?
נחל דרג'ה הוא נחל אכזב. ברב ימות השנה התנועה העיקרית שהוא רואה היא תנועת טיילים שבאים לעשות סנפלינג במדרונותיו אולם פעם עד פעמיים בשנה הוא נמלא חיים, שוצף וגועש ועושה את דרכו הרטובה ישירות אל ים המלח. בדיוק בימים אלו ואחרי שוך סופת ברברה, הנחל מפנה את מי הגשמים הרבים שירדו באזור ירושלים אל ים המוות ויוצר במימי הטורקיז השלווים כתמי בוץ מרהיבים בחום, כתמים שאותם הביא כזכר למקומות אחרים בהם עבר. אזור ים המלח והסביבה הוא אזור נפלא לטיול בעונה זו של השנה. רצוי לחכות לשבת לא גשומה, לוודא שאין התראת שיטפונות במסלול הרצוי ו.. יאללה. כל מה שצריך זה לארגן את המטיילים, לקחת מספיק מים וכובע, נעליים נוחות ולא לשכוח להצטייד במפת עמדות טעינה לרכב החשמלי שלכם. במפה תוכלו לראות איפה ממוקמות עמדות טעינה מהירות לרכב חשמלי וגם היכן עמדות הטעינה הרגילה, ובאיזה מלונות כדאי להתגורר כדי ליהנות מטעינת לילה. אז לאיפה ניסע
הגן הלאומי מצדה
מראש המצוק הגבוה כל מדבר יהודה נפרס לנגד עינינו. מבט לכיוון ים המלח יגלה את מראות החורף הייחודים של הימים שאחרי ברברה, מראות שלא יחזרו עד שנה הבאה. המלך הורדוס בנה מבצר מפואר על ראש המצוק המבודד ובימי המרד הגדול מצדה הייתה מקום מפלטם של אחרוני המורדים וסמל למאבק. במקום נמצאים שרידים של אולמות, פסיפסים, ציורי קיר, בית כנסת, בית מרחץ ובורות מים. אם כוחכם במותניכם קומו לפני הזריחה ותעשו את דרככם אל מרום הצוק בשביל הנחש, תכננו את הזמנים כך שתוכלו לקבל את פני השמש הזורחת עם הגיעכם לרמה. גם אם אתם ממאחרי הקימה או כאלו המעדיפים רום סרוויס על כיתות רגליים תמיד ניתן לעלות את ראש המצוק עם הרכבל, להירגע ולהנות מהנופים בדרך למעלה ללא מאמץ. כדאי לתזמן את העלייה ברכבל כדי להשאר עד אחרי החשכה – אז יחכה לכם במקום מופע אורקולי מרשים.
הר סדום ונחל פרצים
מספרים שכאשר לוט ברח מסדום עם משפחתו הם הצטוו שלא להביט אחורה. אשת לוט שלחה מבט אחרון והפכה לנציב מלח. על כביש 90 ניתן להבחין בפסל הטבעי של אשת לוט אבל גם כל הר סדום הוא סוג של הר מלח וגבעות חוואר שהמלח שחלחל בהן יצר מערכת מנהרות ומערות שרובן בסכנת התמוטטות ואסורות לכניסה. אם אין חשש לשיטפון בנחל פרצים כדאי לטייל בערוץ נחל האכזב בין קירותיו התלולים המתנשאים לגובה של 30-40 מ'. בלילות ירח מלא כדאי לצאת אל המסלול המעגלי הקצר בן 2 ק"מ המואר באור הלבנה המוחזר על ידי סלעי החוואר.
שמורת עין גדי, מפל דוד ונחל ערוגות
מרבית הנחלים במדבר יהודה וסביבות ים המלח הם נחלי אכזב, שוצפים רק בשעת שיטפונות אך עין גדי, כפי שאומר השיר, הוא נווה מדבר שלא יבול בכמש: שני נחלים שהמים זורמים בהם כל ימות השנה: נחל דוד ונחל ערוגות. נחל ערוגות הוא מסלול ארוך יותר ובו שזורים מפלים נסתרים, מעיינות ובריכות וגם בנחל דוד ישנם מפלים הגולשים לבריכות כאשר המרשים מכולם הוא המפל העליון – מפל דוד אליו יש מסלול טיולים המתאים לכל המשפחה בן ק"מ וחצי. וכפי ששיר אחר אומר – ציפורים נדירות כבר דוגרות בסלע שעליו גם תראו איילות או לפחות יעלים ושפני סלע.
עין בוקק
ממש מאוחרי בתי המלון בחלקו הדרומי של ים המלח מתחיל מסלול משפחות קליל ונעים. גם נחל בוקק זורם כל ימות השנה והמסלול אף מוצל בחלקו. במהלך המסלול נפגוש מפל לא גדול ומספר בריכות אשר הרחצה בהן לא מומלצת. חלקו של המסלול הוא בתוך תוואי הנחל אז חשוב לבדוק שאין חשש לשיטפונות ולהגיע עם נעליים מתאימות, גם למספר סולמות ומדרגות לאורך הדרך. כחלק מנווה המדבר הצמחייה נוכחת, ואפילו ישנו קיר ותעלות מים – שאריות מצודה מהתקופה הרומית.
נחל רחף
אם אין לכם פחד גבהים או ילדים מאד קטנים, כדאי מאד בעונה זו ובמיוחד אחרי השיטפונות של ברברה לבקר בנחל רחף. הנחל עצמו מתחיל בערד ונשפך לים המלח אבל המסלול המלא ארוך (20 ק"מ) ודורש כישורים של מיטבי לכת חובבי סנפלינג. חלקו התחתון של הנחל אינו דורש ציוד גלישה, ועדיין ניתן ליהנות מגבים מלאי מים ונקיק רחב. אם תקשיבו טוב טוב אולי גם תוכלו לשמוע את משק כנפי היונים בקניון הנחל שמהם גם שמו – נחל חפחף בערבית. המסלול מתחיל בעלייה תלולה, אבל אל ייאוש, היא אולי תלולה אבל היא גם קצרה – כ-600 מ' בלבד. בתום העלייה תוכלו לצפות על ים המלח ובריכות הטורקיז שבו מגובה מעוף הציפור, או הרחפן. תמשיכו עם השביל הירוק עד לפיצול עם השביל הכחול אשר יוביל אתכם בירידה צרה מאד שתהום בצידה האחד אל סדרת גבים ולמפל נחל רחף והבריכה תחתיו. סיימו את המסלול וחזרו על עקבותיכם – במסלול הכחול ואז חזרה לירידה במסלול הירוק. אם תתבלבלו ותמשיכו עם המסלול הירוק למעלה – בסופו של דבר תגיעו למצדה.
שיטפונות בים המלח והסביבה מסוכנים אך אחריהם הטיולים רטובים וקורצים עוד יותר. מזג אויר שעדיין נעים לטיולים ושפע מעיינות שעכשיו הם מלאים – מי צריך יותר מזה?