אביעד ברטובהרצח המזעזע של בת השירות הלאומי אורי אנסבכר חייב שיעלה שוב את סוגיית עונש המוות למחבלים שכולם אוהבים להתהדר בו במסגרת הפופוליזים הזול אבל בפועל לא מקודם למרות שהוא אפשרי מבחינה חוקית.
סעיף 209 ל’צו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון) (מס’ 1651) קובע כי ”הגורם בכוונה למותו של אחר, דינו מוות”. מאז שנת 2003 המדיניות של מדינת ישראל ושל שלוחה, קרי התביעה הצבאית הינה שלא לדרוש עונש מוות, בית המשפט הצבאי לא משתמש בסמכותו לגזור עונש מוות וגם במקרים הבודדים בו הוא פסק על עונש מוות כשזה הגיע לרמטכ”ל הוא המיר את גזר הדין למאסר עולם.
מי שמרחם על אכזרים
העובדות הן כי המחבל הנתעב, ערפאת ארפאעיה מחברון, בחשד לרצח. כבר ‘בילה’ פעמיים בכלא הישראלי. בשנת 2009, הוא נעצר עם סכין באזור מערת המכפלה ולאחר הרשעתו קיבל עונש מגוחך של שלושה חודשים בכלא עופר כאילו היה המדובר במי שהסתובב עם סכין למריחה וחיפש כריך למריחה. לא זו אף זו בשנת 20017 נעצר שוב אותו חמאסניק מועד על ידי כוחות הביטחון ושוב יצא עם עונש מגוחך של חמישה חודשי מאסר לתפארת מערכת המשפט שלנו.
מדינת ישראל אינה מדינה ככל העמים. מאז הקמתנו אנו מתמודדים עם טרור פלסטיני רצחני ומפגעים בני עוולה רוצחים יהודים תמימים רק על רקע יהדותם. איך אפשר לדבר על יכולת הרתעה כאשר פעם אחר פעם חוזרים המרצחים בשלום לביתם עד הפיגוע הבא. מתי נלמד כי במזרח התיכון יש להתנהג בהתאם, לעלות מדרגה בהתייחסות למחבלים ולא להסתפק בענישה מגוחכת של הריסת חצאי בתים ועצירת תשלומים.על זה בדיוק כתב ר’ אלעזר במדרש תנחומא “כל שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים”.
הבהרה
בטור בשבוע שעבר השתמשתי בדוגמת קיצון בה השוויתי בין כביש בשומרון לבית חולים בדרום על מנת להבהיר את הצורך באיזון הייצוג לנושאים החברתיים ולמצביעי המרכז בבית היהודי. ההשוואה הייתה מיותרת. אין ספק שצריכים גם מיטות אשפוז וגם תשתיות בהתיישבות אבל לסייעות בחינוך המיוחד אין לובי שיצבא על דלתות השרים בדרישה לתקציבים ומטרתי הייתה להניף את הדגל החברתי בגאון ולתקן וכמובן שלא לשסות אלא לייצר איזון בהקצאת תקציבים ייעודיים המסמלים סדרי עדיפויות בשדה הפוליטי.