מציירים לזכר הנופלים ולזכר החיים

במבצע 'צוק איתן' התדפק השכול על דלת ביתה של רחל, חברתה של עורכת מדור האמנות בתרבוש ואחותו של גיבור ישראל, רס"ן בניה שראל ז"ל.ביום הזיכרון תשע"ו היא בחרה לפרסם שיר שכתבה לו אחותו וציור לזכרו.

"יום הזיכרון אינו מיועד לנו, משפחות השכול. הוא מיועד לכם – כל השאר. כל מי שאינו חווה את השכול שהתדפק על דלתו – בתור בן, רעיה, הורה או אח. אנו איננו זקוקים ליום בשנה שיזכיר – את השכול אנו חווים כדבר שבשגרה. יום הזיכרון מיועד לכם."

כך אמר לי חבר יקר שאיבד את אביו כשהיה בן שנה – במלחמת יום הכיפורים.

יום אחד בשנה שבו מעלים על נס את שמותיהם, סיפוריהם וזכרונם שם אלו שאינם איתנו עוד.

בצוק איתן, ביום שבו נכנסה "הפסקת האש" לתוקף – ניצל האוייב את השעה – ובמה שנקרא יום שישי השחור – קיבלה גם חברתי את הנקישה בדלת. עוד משפחה שכולה, עוד בור כאב ללא סוף.

את השיר הבא כתבה רחל לאחיה בניה שראל.

בניה/ רחל שראל

כל הקורה

בימים

כי לא שבת –

מרקיד את כלך פתאום

חלומותיך

אהבותיך

אתה

כל הפעמים, אחיד, יוצרים שלום.

הבית שנרקם רבות באבני לבך,

מצרף עכשיו אריח לחלון

דלת ובוקר,

אור ומקור

מסותתים ומלוטשים.

והכל שזור נעים נעים,

הכל יודע-

חייך הם חיים.

הציורים של יום אחד כזה בשנה – הם אחד לזכר החיים שהם חיו. הציור השני הוא לזכר מותם. או אולי גם קצת מותנו.