השאיפה שלנו היא להיות מסודרים, אבל הפריטים במרחב הביתי רבים ואנחנו לא יודעים היכן למקם כל פריט… ההגדרה מאפשרת לנו להתמצא במרחב בקלות ולדעת איפה כל פריט ממוקם בצורה טבעית. אז איך מוצאים את הידיים והרגלים בכל הבלגן ואיך יוצרים סדר בעזרת מקום ומיקום.
קודם כל, בואו נדבר קצת על פריטים… כשחברה שלי עברה דירה ורוב הדירה כבר הייתה ארוזה.. היא הייתה בהלם כאשר הבינה שהצליחה להסתדר שבועיים גם במצב שבו רוב הבית ארוז. זאת אומרת, אנחנו לא באמת זקוקים לכל הפריטים במרחב שלנו. באמת שלא.
היום אנחנו חיים ב"דור השפע". הכל נמצא לנו מול העיניים, נגיש וזמין. אנחנו קונים מכל סוג מספר פריטים, אנחנו מתקשים לבחור מה אנחנו באמת צריכים אז פשוט קונים כמה סוגים.. השפע מתעתע אותנו וכאילו קורא לנו: "תיקנו את זה.. אולי תצטרכו את בעתיד.. למקרה ש…" המציאות מלמדת אותנו שהארונות- עמוסים, המגירות- עמוסות, הרהיטים מאוכלסים עד הקצה.. והאתגר לארגן ולסדר את הבית נהיה ממש לא פשוט..
הסינון הוא די פשוט. ברב המכר "סוד הקסם היפני" של מארי קונדו (הוצאת "אחוזת בית", 2016) שהופץ בכ-30 מדינות ונמכר בלמעלה מ-5 מיליון עותקים. מארי מציגה שם דרך. רציונלית ורגשית ואחד לדעתי, שבה ניתן לדעת האם הפריט שנמצא בביתנו רלוונטי לנו באמת: לבחון האם הוא משמח אותנו באמת? האם הוא מרחיב לנו את הלב? האם הוא מתחבר אלינו פנימה? כי אין ספק שאנחנו קונים פריטים מתוך חיבור אליהם, אבל החיבור נמוג מהר מאוד בצורה טבעית של הרצון להתחדש ולשנות… אבל כשהפריט משמח אותנו באמת, נרצה אותו נוכח בחיינו. הנקודה הכואבת היא הפרידה. בטבעיות שכזו אנחנו מתרצים לעצמנו: "אולי עדיין לא לשחרר אותו? אולי אצטרך אותו בעתיד? אולי ארצה להסתכל בתמונה הזו מתישהוא?" וכך קשה מאוד להחליט. לפעמים מאוד קשה.
אז ההחלטה האמיצה תגיע רק ברגע שנסכים לשחרר ולדעת שאין לנו צורך אמתי ומדויק בפריט הזה. להיות שמחים במה שהפריט שימש אותנו, לנצור בתוכנו את הזיכרונות.. ולהמשיך הלאה. ככל שנדייק יותר, כך נפנה יותר. לאחר הדיוק הזה, נוכל להגדיר.
ניתן למקם לפי מרחבים מותאמים. לדוגמא: משחקים של הילדים בחדר המשחקים, בגדים בחדר הארונות וכדומה. אבל לפעמים המרחב הביתי לא גדול מספיק ולא מאפשר את ההפרדה הזו. לפעמים בארגז מצעים במיטת נוער של הילד, נאכלס מגבות או שמיכות של שאר בני המשפחה. לפעמים בחדר המשחקים נאכלס גם ספרי קריאה. וזה בסדר גמור. אבל העיקר הוא להגדיר. אפילו במילים: "בשידה הזו בחרנו למקם את.." וגם אם המיקום ישתנה, כי החיים הם דינאמיים ומשתנים, נמשיך להגדיר לעצמנו ולהיות מודעים למיקום של כל פריט. כך יהיה לנו קל להתנהל ולהתמצא במרחב.
במציאות כזו, שמוגדר לנו כל מיקום ומיקום, יהיה מוגדר לנו פנימה.
האם נמצא במקום שמדויק לי? האם עמוס לי בפנים? מה אני יכול לפנות כדי להרגיש יותר טוב ופנוי במרחב האישי שלי?
פשוט? כמובן שלא. אבל הרווח, הוא אינסופי.
