גיל ההתבגרות שנקרא בפי רבים גם גיל הטיפש עשרה נחשב לאחת התקופות הסוערות בחיי המשפחה כולה. ענת בן סלמון פסיכותרפיסטית ומדריכת הורים בסדרת כתבות על הגיל המאתגר.
גיל ההתבגרות שנקרא בפי רבים גם גיל הטיפש עשרה נחשב לאחת התקופות הסוערות בחיי המשפחה כולה, בייחוד אם הורים מתמודדים עם מתבגר/ת ראשון כהורים. בין לילה הילד הצעיר, הרך והעדין של ההורה מתעורר עם קול עבה יותר, עם שיח קשוח יותר, וכל זה מרגיש כאילו וקרה בלי שההורים שמו לב להשתנות הדרגתית.
האמת היא שונה במקצת, אנו כהורים עדים להשתנות ההדרגתית שילדנו עובר, אך יש כנראה משהו רגשי שמעדיף להרגיש שאין זה קורה באמת…ויש מספר סיבות מספיק טובות להכחשה זו, אך זן זמנית בלבד ואנו עומדים לפגוש אם נדחה או לא את המתבגר החדש שלנו, זה שרק ממש לפני יומיים היה עוד "ילד קטן", כנראה שכך איפשהו היינו רוצים שיישאר.
למה קשה לנו כהורים להתמודד עם כניסתם של ילדנו לגיל ההתבגרות?
יש מספר סיבות הקשורות אלינו כהורים, בהתמודדות האישית והבינאישית כבוגרים עם הנושא של כניסתם של ילדנו לגיל הנערות, וסיבות אחרות הקשורות לחוויתנו את הילדים המתבגרים שלנו וחששות רבות ההולכות ומתגברות ככל שילדנו מתבגרים. גיל ההתבגרות באופן טבעי הנו גיל המעבר הברור ביותר ובו בזמן המבלבל ביותר שקיים בסוגי המעברים השונים של מעגלי החיים של כולנו.
אז מתי בכלל מתחיל גיל ההתבגרות? ושאלה נפוצה עוד יותר והמורכבת הרבה יותר הנה מתי מסתיים גיל זה?? ואיך נדע מה לשייך למה? איך מתמודדים? כמה להתערב? כמה לייחס לגיל וכמה להתחיל לדאוג שמה זה הרבה מעבר להתנהגות של גיל ההתבגרות?
שאלות אלו ואחרות מעסיקות כל משפחה ומשפחה בין אם היא יודעת לשאול עצמה או רק חשה את הבלבול בפנים ללא מילים שיקלו על ארגון החוויה, אין משפחה שלא עברה את הטלטלה באופן זה או אחר ואופני הביטוי וההתמודדות רבות כמספר המשפחות.
נתחיל בכך שאין דרך אחת נכונה לכולם להתמודד עם תקופה זו, כמו שאין דרך אחת נכונה למשהו, כלל. מה שיתאים למשפחה אחת קשור לתרבות המשפחתית לאופי הייחודי של בני המשפחה, לנסיבות הרבות והמגוונות בה הם מתפתחים, להיסטוריה האישית והחברתית וליחסים בתוך אותה משפחה, כמו לא פחות לאישיות של כל אחד מבני המערכת המשפחתית הספציפית. סדרת כתבות זו תעסוק בגיל ההתבגרות בראי המשפחתי, ויחד ננסה לחשוב על הזוויות השונות של ההתמודדות המערכתית המשפחתית של גיל ההתבגרות, מזויתו של הנער/ה, מזווית ההורים וממערכת היחסים בין השניים לאורך התקופה המשמעותית ובו בזמן המאד מורכבת זו עבור כל המעורבים. ניגע בחשיבות היחסים הנרקמים בין הורים למתבגרים והרבה על מה לא ניתן כבר לעשות כהורים בגיל ההתבגרות, כפי שהיינו יכולים בגילאים צעירים יותר, ומה בהחלט כן ואף כיצד לעשות איך ומה ואיך לבחון את היעילות של ההחלטות שלנו כיצד לנהוג כהורים למתבגרים, מה מחיר והתועלת עבור המערכת ועבור הערכים החשובים לנו כהורים ועוד הרבה יותר.
אז נתחיל בכך שנסכים שגיל ההתבגרות מתחיל כיום מוקדם הרבה יותר מאשר בשנים עברו כאשר אולי היינו אנו בתחילת המעבר מילדות להתבגרות. שינויים בתזונה, פרמקולוגיה, ושינויים בין דוריים אף בגנטיקה הינם חלק מהגורמים שנמצאו כמשפיעים על העובדה שגיל ההתבגרות כיום מופיע בסביבות גיל 9 ככל המוקדם, כאשר בעבר רגילים היינו לראות את תחילתו בסביבות גיל 13, דבר זה מהווה שינוי משמעותי מאחר וההורים לילדים שכיום מתחילים את התפתחותם המינית בגיל 9 לא ציפו להגעתו של גיל זה לפני…ומופתעים ומבולבלים עוד יותר בשל כך. גיל ההתבגרות מסומן בתחילת ההתפתחות המינית, הפיזית, הקוגניטיבית, החברתית והרגשית של כל אדם. אז כאשר מופיעים סימנים ראשונים להתפתחות המינית אצל שני המינים נוכל מהר מאד לזהות את שאר השינויים מופיעים יחד איתם.
אם נהיה ממש קשובים אנו כהורים עשויים לזהות את הרגשיים, חברתיים והקוגניטיביים לעיתים לפני שבכלל נחשוב שקשורים אלה גם להתפתחות המינית. אך קורים שינויים אלה יחדיו בערך באותה תקופת זמן וזו הסיבה הראשונה להצפה והסערה שחווה ילד מתבגר זה לראשונה ויחד עימו אנו הוריו…
בשבוע הבא ננסה להבין מה משמעות תחילת שינויים אלה ומתי מסתיימת תקופה זו…ובעיקר איך לעבור אותה יחד כמשפחה באופן מיטיב יותר לכולם.
ענת בן סלמון – פסיכותרפיסטית ומדריכת הורים
מנהלת המרכז הטיפולי – כלים שלובים
ומייסדת רותם – האקדמיה היישומית להכשרת מטפלים בנפש האדם והמשפחה
