הפועל "חינוך" מוזכר בתורה לגבי כלים ועצמים:
"חנוכת המזבח" (במדבר ז', י') "חנוכת הבית" (תהילים, ל', א') "חנוכת חומות ירושלים" (נחמיה, יב', כז').
רק בספר משלי מופיע הביטוי "חינוך" בנוגע לאדם:
"חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי, כב', ו').
העובדה שבתורה אין ביטוי "חינוך" בנוגע לאדם אינה מקרית, שכן מן התורה אין מצווה לחנך,
מצוות החינוך היא תקנת חכמים. (מסכת יומא פ"ב, ע"א).
מן התורה יש רק מצווה ללמד: "ושיננתם לבניך ודיברת בם" (דברים ו', ז').
גם מצוות סיפור יציאת מצרים הינה חובת לימוד ולא חינוך.
מהו, אם כן חינוך?
על הפסוק "וירק את חניכיו" (בראשית, י"ד, י"ד),
מסביר רש"י שהמילה "חינוך" פירושה: הכנת האדם,
או הכלי למה שהוא עתיד להיות.
"חנוכת הבית" נערכת כאשר מתחילים להשתמש בבית – כבית. גם לחנך אדם, פירושו להתחיל להשתמש באדם כאדם, להביא את הילד להתכונן בהווה לקראת חייו בעתיד.
תפקידנו כמחנכים הוא להקנות כלים כדי להכשיר את התלמיד לאותה התמודדות שבבוא העת יעמוד בה. אם יש לאדם נקודת משען, בסיס של אמונה, הוא יכול לשאת משא כבד של קשיים, אך ללא הכשרה מתאימה הוא יכשל.
על הפסוק "כי האדם עץ השדה" (דברים, כ',יט') מסביר הרש"ר הירש כי: "מיטב הכוחות והמיצים של העץ משתחררים בפריו כנבט עצמאי. כך מיטב הכוחות של האב והאם מתחברים כדי להוליד בר אנוש עצמאי. אם הורים רוצים "להתרבות" בבניהם עליהם לעצב ולחנך את בניהם מבחינה רוחנית ומוסרית.
אנו במכללת "תלפיות" רואים עצמנו כשותפים במשימה לאומית זו כדי להוציא מן הכוח אל הפועל את צלם האלוקים שבתלמידינו. מהלך התפתחותי שישנה את יחסי הכוחות שבנפש מתוך הכוחות הגנוזים בנפש עצמה. לא בכדי נקרא המוסד החינוכי הראשון שבו פוגש הילד: "גן ילדים", כשם שבגן יש צמחים שונים בעלי פריחה שונה כך גם ילדנו שונים זה מזה, כל צמח וצמח דורש טיפול מיוחד שאינו דומה בהכרח לצמח שלידו, יש הדורש אור רב לצידו של אחר המעדיף אור חלקי, יש הדורש לחות רבה לצידו של הדורש לחות חלקית, יש הדורש חום ויש המעדיף את הצינה.
אף אנו המורים והגננות חייבים להפנות תשומת לב אישית לכל ילד וילד, לראות את המיוחד שבכל אחד מהם בצד המשותף ולמצוא את הדרך לליבו של כל פרט, כאותו רועה בדבריו של ר' נחמן מברסלב היודע את הניגון המיוחד לכל עשב ועשב שיש לו שירה מיוחדת משלו, ורק משירתם המשותפת נעשה ניגונו של הרועה הנמשך אחר כך בניגונו של הלב ובקדושתה של ארץ ישראל.
סוד מקצוענו הוא האמון והקשר שאנו יוצרים ביננו לבין תלמידנו, אנו חייבים לנקוט, כדברי הרב קוק זצ"ל, בכל האמצעים האפשריים לנטוע בילד הרגלים טובים שיהפכו את מעשיו לטבע, אך הדבר משתנה מאיש לאיש וממצב למצב. החינוך אינו הטפת דברים חיצונית, אלא הזרמה של חיים בדרך של "חימום", כתנור שמתוך שהוא לוהט בעצמו בפנים, הריהו מקרין חום על סביבתו, כך המחנך האמיתי, מתוך שהוא "חם" ומלא חיים בפנימיותו, הוא מסוגל להדביק ול"חמם" את חניכיו בחיוניותו.
הבוחרים לעסוק בחינוך – בחירתם היא בנייתו של עולם ערכי. בעולם הערכי אנו מוצאים ערכים בשתי רמות:
- ערכים הטרונומיים – חיצוניים
- ערכים אוטונומיים – פנימיים
מערכת הערכים ההטרונומית מוכתבת ע"י מערכות חיצוניות. בעולם הדתי עולם המצוות הינה מערכת המכתיבה לשומריה את אמונתם ודרך התנהגותם גם אם אין תמיד הם מבינים אותה. בעולם האזרחי חוקי המדינה הם המכתיבים את התנהגות תושביה מבלי שאלו ישקיעו מאמץ בהבנת החוקים אלא מצווים לקיימם ככתבם וכלשונם.
מערכת הערכים האוטונומית הינה מערכת פנימית אצל כל אדם המפעיל שיקולי דעת בדרך התנהגותו ופעמים רבות יימצא בדילמה מכיוון שבשני קצותיה נמצאים ערכים בעלי אותה רמת חשיבות והוא צריך עכשיו לבחור בערך הרצוי לו יותר עפ"י הנסיבות העכשוויות וכפי שהגדירו זאת הפילוסופים כי הערך הוא הפער בין הרצוי למצוי. הרצוי הוא לא תמיד זהה אצל כל אדם ומכאן נובעת התנהגותו הערכית.
יודעים אנו שבמערכת הערכית ישנן דרגות שונות: ערכים מוחלטים וערכים יחסיים, ערכים אוניברסליים וערכים מקומיים ואבחנות נוספות כהנה וכהנה.
החינוך נועד איפה לאפשר לאדם להכריע בין ערכים ברמות שונות או אפילו בערכים באותה רמה ובתנאי שיתאימו לכללי היסוד שאנו מאמינים בהם ולאורם אנו מחנכים.
החינוך הוא מאבק גבורה, איפוק וויתור על דברים יקרים והכרעות בין מותר ואסור.
מכללת "תלפיות" נטלה על עצמה את האחריות הרבה בהכשרת המורים לדור הבא של ילדי ישראל. המכללה רואה זאת כאתגר לאומי ובטוחה כי יחד עם הצוות האקדמי והמנהלי העומד לרשותה, תוכל לעמוד באתגר חשוב זה.
בנימין בהגון ,ראש מכללת "תלפיות"- המכללה האקדמית לחינוך, חולון
