הן מסמלות את האיחוד בין הגבר לאישה, המעוניינים להכריז על הזוגיות ביניהם ועל היותם עתידים להתחתן. ישנן כיום מגוון עצום של טבעות אירוסין בעיצובים ובסגנונות מרהיבים. הן מהוות אקססורייז נהדר, אך מעבר לכך משמשות כאלמנט בעל חשיבות רבה. הן לאישה – העונדת אותה, והן לגבר, הרוכש אותה כמתנה עבורה. עד שמגיעה טבעת האירוסין לחנות התכשיטים היא עוברת דרך ארוכה הכוללת לא מעט תהליכים, אשר הופכים אותה לתכשיט יפהפה ולעיתים גם ליקר במיוחד.
מתחילים בכריית היהלומים
היהלום המנצנץ הוא חלק בלתי נפרד מטבעת האירוסין. הוא נחשב לחומר הגלם המרכזי בה, ואולי גם זה שמושך את מרבית תשומת הלב. ראשיתה של טבעת האירוסין מתחילה בכריית היהלום מן הקרקע. הדבר מצריך חפירה למעמקי האדמה (עד לכדי יצירת מעין טרסות) ולאחר מכן כריית מערכת מנהרות על מנת לאתר את חומר הגלם הקבור עמוק בקרקע מבלי לחשוש מקריסה או מחוסר יציבותה של הקרקע. תהליך הכרייה הוא אולי המורכב ביותר בדרך. הוא מתמקד כולו באזור, שבו סבורים שישנם יהלומים, וכולל, בין היתר, גם את ריסוק הסלעים על מנת להפריד בין החלק המיותר, הלכלוך, לבין היהלום שבו מעוניינים. עם מציאת היהלומים בקרקע, מועברים כולם למכל גדול לצורך שטיפתם. השלב הבא, שהוא גם השלב האחרון בתהליך, כולל שימוש באבקת יהלומים העוזרת בחיתוכם לחלקים קטנים יותר – או, לכל הפחות, כאלה שניתן יהיה לעבד אותם בקלות רבה בהמשך.
חשיבותו של שלב המיון
שלב מיון היהלומים אשר נמצאו בקרקע הוא זה המאפשר את איתור היהלומים האיכותיים אשר משובצים, בסופו של התהליך, בטבעת האירוסין עצמה. עם קבלת היהלומים, לאחר שהתגלו בתהליך הכרייה, מגיע שלב המיון לאחת מתוך ארבע קבוצות: קבוצת היהלומים בעלי ארבע צלעות ("קובייה"), קבוצת היהלומים בעלי 8 צלעות ("תמניון"), קבוצת היהלומים בעלי 12 הצלעות ("תריסריון") והקבוצה הרביעית, היהלומים בעלי מספר גדול מאד של צלעות ("פאון"). לאחר מיון היהלומים בהתאם לארבע קבוצות אלו מתבצע שלב נוסף של מיון: חלק מהיהלומים מופנים לטובת עבודות ניסור מסוגים שונים, חלק מהם לטובת חיתוכים, חלק לביקועים ויש את אלה המופנים לטובת תהליכים תעשייתיים. בשלב השלישי, שלב המיון הסופי, ממיינים את היהלומים לפי איכותם מבחינה אסתטית. היהלומים אשר נמצאו "נחותים" או פחות מוצלחים עוברים תהליך של ריסוק על מנת להפכם, לאחר מכן, לחצץ תעשייתי. לאחר תהליכים קפדניים אלה, נמצאים לרוב רק כ- 20 אחוזים מסך כמות היהלומים שאותרו בקרקע, כיהלומים איכותיים שיכולים להפוך לתכשיט. יהלומים אלה מכונים "יהלומי חן" (אלה, המשובצים בטבעות האירוסין, בין היתר).
מיון יהלומי החן
אל אצבע העלמה. צילום באדיבות: shutterstock
היהלומים האיכותיים, אשר נמצאו מתאימים לשיבוץ בתכשיטים, מחולקים לתתי קטגוריות בהתאם למספר פרמטרים: איכות הצבע שלהם ומשקל. מרבית היהלומים הם בצבעי חום וצהוב, אך לעיתים יופיעו גם בצבע כתום, כחול, וורוד או אדום. למראה החיצוני של היהלומים אין משמעות בתהליך זה, שכן לרוב הם יעברו תהליכי עיבוד וחיתוכים שונים שגם כך ישנו את תצורתם הראשונית.
יחד עם זאת, יהלומים צהובים נחשבים לאהובים ביותר בתעשייה זו. הם ידועים ברמת העמידות הגבוהה שלהם, בהשוואה לאחרים, ולכן מומלצים מאד כאלמנט בולט בתכשיט. גם משקלם של היהלומים הוא פרמטר הנלקח בחשבון, אם כי פחות דומיננטי מהצבע.
חיתוך היהלום כשלב מכריע בהכנת הטבעת
שלב חיתוך היהלום, כפי שרבים מגדירים אותו, הינו שלב מרכזי וחשוב, ואולי אפילו החשוב מכל. שלב זה נעשה בפיקוח מלא ומטרתו להעלים פגמים מסוימים ביהלום ולהדגיש את היופי ואת הזוהר שלו. עבודה לא זהירה ולא מקצועית מספיק עשויה לפגוע באיכותו של היהלום, המשמש כחומר הגלם העיקרי בטבעת האירוסין, ולכן עליה להיות קפדנית ומדויקת מאד. חיתוך ועיבוד היהלום מתבצע תוך התייחסות לתכונותיו כמו גם למראהו, כאשר החיתוך העגול נחשב לפופולארי ביותר (כמעיו פירמידה הפוכה).
כדאי לדעת
היהלום ידוע כחומר החזק והעמיד ביותר בטבע. ניתן לחתוך אותו אך ורק באמצעות יהלום אחר, כאשר בשלב זה נכנסים לפעולה היהלומים התעשייתיים וגם היהלומים הגרוסים. במהלך החיתוך מבצעים מספר חריצים עד לכדי בקיעתו של היהלום. גלגל, העשוי גם הוא מיהלום ומשומן בשמן זית, לוקח גם הוא חלק בכך והוא זה החותך את היהלום לשניים קטנים יותר. תהליך הליטוש כולל את הברקתו של היהלום ותיקונים נוספים לקבל מוצר מוגמר סופי מושלם.
