חודש שבט ובו חג האילנות מסמל התחדשות ופריחה, טקסטים ספרותיים רבים עוסקים בנושא. ליאת דהן מרצה לספרות במכללה האקדמית לחינוך תלפיות על צמיחה במלאכת החינוך של דור העתיד.
חודש שבט שהתחדש עלינו לטובה ולברכה כידוע חוגגים בו את חג האילנות.
חודש זה עוסק בנושאים כמו עבודת האדמה, ההתיישבות בארץ, פריחה והתחדשות.
טקסטים ספרותיים רבים עוסקים בנושאים אלו.
המדרש הידוע מתוך: ויקרא רבה כה', ה', עוסק אף הוא בנטיעה והתחדשות האדמה בארץ ישראל.
| כשם שיגעו אבותי / מדרש
אדריינוס שחיק עצמות היה עובר בשבילי טבריה,
|
המדרש משקף את הימים שאחרי מרד בר-כוכבא, שעה שהאחיזה של עמ"י בארץ עמדה בסכנה ולכן נראה שיש חשיבות רבה לישיבה בארץ ולעבודת האדמה.
המעשה פותח באדריאנוס קיסר רומי (שחי במאה השניה לספירה) המטייל בשבילי טבריה. הוא היה מדכא מרד בר-כוכבא ונתפס כמי שהביא שואה על עם ישראל.
אחרי דיכוי המרד ניגלו התוצאות לעיני כל: תושבים רבים נהרגו, ישובים נהרסו, שדות נישרפו ומטעים נגדעו.
כמו כן פגע אדריאנוס במעמדה של ירושלים – ובמקום בו עמד בית המקדש בנה אדריאנוס מקדש לאל הרומי יופיטר ובמרכז הציב פסל של עצמו
המדרש מתאר את אדריאנוס הקיסר חולף על פני איכר זקן שתוהה על מעשיו המוזרים: בגיל כל כך מבוגר הוא עומד ונוטע עצים שכנראה לא יזכה להנות מפרותיהם.
בשלב הבא מנסה אדריאנוס להניאו מלנטוע בהדגישו את גילו המופלג לעומתו הזקן מדגיש את הדאגה לבניו ולדור הבא.
בהמשך – הפרות מבשילים, הזקן מובילם לארמון המלך ובשיחה נחושה עם השומרים הוא ניכנס לארמון להוכיח למלך שזכה לראות את פירות העץ.
אדריאנוס מבקש מעבדיו לכבד את הזקן ולמלא את הסלסלה בדינרי זהב
הדיאלוג בין הקיסר לזקן חושף חלקים מ"תפיסת העולם האיכרית" עבודת אדמה לשמה, ללא שיקולים של רווח מיידי או התקדמות עכשווית.
הזקן אינו מבקש את שכרו המיידי ומודע לכך שלמרות שגילו מופלג וקיים סיכוי שלא יזכה להנות מפרות העץ באופן אישי אך הוא רואה ערך גדול במעשיו לטובת הדורות הבאים אחריו.
ניתן לערוך השוואה בין מלאכתו של הזקן למלאכת החינוך והרי גם האדם משול לעץ "כי האדם עץ השדה" (דברים כ', יט')
כשם שהזקן נטע עץ במטרה לגדול וליצור פירות כך אנשי החינוך עמלים לגדל דור ראוי של תלמידים שיצליחו לממש עצמם.
מדובר במלאכת החינוך של דור העתיד.
פעמים רבות התוצאות בתהליך אינם מיידיות, מצריכות נחישות, סבלנות, עמל, אהבה, ואמונה בדרך. זוהי מלאכה המצריכה עקביות והתמדה מתוך ידיעה כי "לא עליך המלאכה לגמור" ולפעמים מלאכתינו היא שלב בתהליך.
פעמים רבות תפקידנו הוא רק "להאיר את הדרך" ולאפשר לתלמיד להאמין ביכולתיו וכישרונותיו – וכך לאפשר לו לצמוח.
פעמים הדרך נכונה לחנך בני אדם היא להיות להם דוגמא – במידות ובמעשים.
פעמים תלמיד זקוק למבוגר שיגרום לו להאמין במסוגלות שלו ועל זה אומר הרב שלמה קרליבך: "כל מה שילד צריך הוא מבוגר אחד שיאמין בו"
אשרינו שזכינו לעסוק במלאכת קודש זאת. ובע"ה נזכה להנות מעמלנו ולטעום מטעם הפירות!
חג טו' בשבט שמח!
ליאת דהן מרצה לספרות במכללה האקדמית לחינוך תלפיות
