בעשרים ושבעה לינואר, בשנת 1945, שחררו כוחות צבא אדום את מחנה העבודה, ההשמדה וכן הריכוז אושוויץ בירקנאו. המחנה עשוי היה להוות אתר רצח עיקרי של יהודי אירופה ונעשה לסמל של שואה והאכזריות הנאצית. בנובמבר, בשנת 2005, החליט ארגון האומות המאוחדות כי מועד זה יהווה יום הזיכרון השנתי ואף הבין לאומי של ניצולי שורה ושמונה עשר מדינות הצהירו, כי העשרים ושבעה בינואר יהווה יום הזיכרון השנתי והבין לאומי, אשר מעודד חברות לקדם תכנית שלושה סעיפים עיקריים בהחלטת או"ם – האו"ם מגנה כל מגמה שהיא של אי סובלנות דתי, פעולות גזעניות ואלימות נגד קבוצה דתית או אתנית.
האו"ם תומך במדינות חברות לקידום תכנית לימוד שיקרינו על הדור הצעיר ללמוד את מסקנות השואה על מנת מנע פשע דומה בשנים הבאות. האו"ם דחה כל ניסיון שהוא להכחשת מלאה או חלקית שהשואה היא אירוע היסטורי. בשל החלטת או"ם נערכים ברחבי תבל טקסי זיכרון ממשלתיים, אזוריים ומקומיים אף בבתי ספר וכן באוניברסיטאות.
יום השואה מתקרב – ככה נשמור על זכרונם; דעו מהיכן הגעתם
הרב אריה הנדלר שליט"א – סגן ראש ישיבת ההסדר שעלבים בזיכרון אירוע כואב ובייחוד בזיכרון שואה, לפעמים הדווי הינו כה רב וכה טראומתי, עד שאין בידכם אמצעים להתמודד אתו ואתם עשויים לשקוע בריכוז בדווי. בשואה – בשל שהמצב עשוי בדווי לאומי, לוכד הדווי ממד רב היקף. הרצאה ליום השואה, קטעי קריאה, מוזיקה, הראיות יוצרים מארג מלא שכל כולו דווי.
השאלה שהנכם עשויים לשאול את עצמכם הינה – לאן גורם גורר אתכם דווי זה? נראה שקיים פה כבוד רב לזכר הנספים. בדווי שלנו אנו זוכרים אותם ופה חוזרת עוד שאלה – במידה והדבר זה כל מה שהם דרשו מאתנו? שנזכור ונכבד וזהו. יש להניח, כי עבור שאלה זאת יחס רב יותר, לעומת זיכרון השואה רק שהשאלה הינה – מה היא המשמעות של הזיכרון ההיסטורי בכלל?
נראה כי המענה עבור שאלה זאת תגרור אתכם לכדי דרך אחרת ויסודית יותר לשאלת הזיכרון ההיסטורי בכלל וזיכרון השואה בייחוד. אמרו חכמינו זיכרונם לברה – דע מאין באת ולאן אתה הולך, דרשו דורשי רשומות – דע מאין באת ומתוך כל תדע גם לאן אתה פונה. לימוד ההיסטוריה בכלל וזיכרון השואה במיוחד עשוי להוות עבורכם אבן יסוד, תמרור דרך, במהלך חייכם האישיים והלאומיים.
ההבנה מהיכן הגעתם מלמדת אתכם את יתרונות ואת מגרעות שיש בעבר שלכם ומתוך זה את השליחות הענקית אשר מוטלת על הכתפיים הרחבות שלכם לשנות את הנדרש בשינוי, להמשיך את ההכרחי. דווקא השואה שעשויה להוות אחת מן הסיטואציות החריגים ביותר שעבר העם שלכם, הציפה הרבה אומדן המחויב יחס מצדכם.
אתם, כזוכרי השואה. בהיבט אישי צפו ועלו אומדנים כשל רוח אדם, ערבות משותפת, הומניזם, התמודדות עם בעיה, תא משפחתי, אמונה וכיוצא בזה. בהיבט לאומי צפו ועלו אומדנים למשל גלות וכן גאולה, מדינת ישראל, עם ישראל וכיוצא בזאת. בנקודה זאת באו מענה של זיכרון השואה – לאן אתה הולך – השאלה שאתם עשויים לשאול את עצמכם הינה, מה למדתם מכל זה? במה התפתחתם בשל הזיכרון הצורם הזה? במידה והנכם בשלים ליטול אחריות? במידה והנכם בהכרה עבור תפקיד רב שקדושי עמכם העניקו על שמכם? זיכרון כזה הופך להיות אבן מבנה בעתידכם הפרטי והלאומית גלי אבנים הללו, אבני זיכרון, הפכו ליד ושם לזכרם, לכבודם לצוואתם.
