ילדים של הוריהם או הורים של ילדים שנשארים בלעדיהם, עבורם הנופל אינו גיבור לאומי. הוא הורה או ילד שילדו חינכו ואיבדו. אצל משפחות השכול יום הזיכרון אינו יום אחד בשנה שמקדים את יום העצמאות אלא חווית חיים מתמשכת תוך התמודדות עם אבל ושכול, כל משפחה בדרכה.
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה נוגע בכל אדם בעוצמה המכילה מורכבויות שונות. יום בו מדינה שלמה מתייחדת עם זכר הנופלים, ומעלה למודעות את האובדן והשכול. ילד של…אבא של…אח, בעל, חבר, קרוב משפחה, חבר מהכיתה שלמדנו לצידו, אדם שיש לנו קשר כלשהו עימו קרוב או רחוק יותר, אנחנו רקמה אנושית אחת. ביום זה, אולי יותר מבכל יום אחר בשנה, אנו חווים את משמעות האישית שכל אחד נותן למשפט זה בדרכו. יום זה מסמל הקרבה, מוות למען חיים של אחרים, אהבה למדינה, חובה מוסרית, לאומיות, אובדן ושכול מתמשך של אלה שנשארים.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו עכשיו לדף הפייסבוק של "תרבוש – תרבות ופנאי לציבור הדתי"
ילדים של הוריהם או הורים של ילדים שנשארים בלעדיהם, עבורם הנופל אינו גיבור לאומי. הוא הורה או ילד שילדו חינכו ואיבדו. אצל משפחות השכול יום הזיכרון אינו יום אחד בשנה שמקדים את יום העצמאות אלא חווית חיים מתמשכת תוך התמודדות עם אבל ושכול, כל משפחה בדרכה.
יום זה מטשטש מעט את הפער שבין הפרטי והלאומי. יום הזיכרון מביא עימו במעבר חד, ואולי אף חד מדי, גם את חגיגות העצמאות, והטשטוש בין עצב לשמחה ללא מרחב מעבר כמעט, מצמיד את הדיכוטומיות והשבריריות של החוויה האנושית בצורה חדה ובולטת שאין כמותה.
מדינה שלמה תחת עננה אפורה ושקטה של אבלות, צער עמוק, התבוננות, חרדה עוצמתית, שקט ועצב. הסיפורים של הנופלים והמלחמה/מבצע בהם נפלו ישמעו שוב ושוב בכל כלי התקשורת, הסיפורים קורעיי הלב ישודרו ללא הרף ובין צפירה לצפירה נקווה ליום שיביא עימו שלום באזורנו ונפסיק את הספירה של הנופלים. נחבק את ילדנו הצעירים יותר בשמחה ולא בחשש רב, ונשתוק. כי אין מילים שיתארו, ואין מילים שינחמו, כי אין מילים לכאב ואובדן.
נזכור ונודה שנתנו את חייהם כדי שנמשיך לחיות במדינה האהובה והפצועה שלנו.
יזכור.
