מאוחנה ועד הרב מהצפון – אלו חמשת הפרשות המרכזיות של שנת ה'תשע"ה. עם סיומה של שנה, דירגנו את האירועים המרכזיים שנקשרו בצורה זו או אחרת עם הציונות הדתית, אך גם תפסו מקום נרחב בדיון הציבורי הכלל-ישראלי. שתכלה שנה וקללותיה, ותחל שנה וברכותיה.
1. אלי אוחנה משוריין לרשימת הבית היהודי לכנסת – 26 בינואר 2015, ו' בשבט התשע"ה.
יו"ר הבית היהודי, השר נפתלי בנט חיפש להטיל פצצה, שתביא בעיקר מצביעים מהליכוד לקראת הבחירות לכנסת ה-20. זהו אחד מהאירועים הבולטים השנה במגזר, בייחוד בשל הפיצול הנוסף בציונות הדתית שכמעט וגרם, בהובלתו של ראש המתנגדים – הרב אלי סדן. פולמוסים וטורים רבים דנו ביכולת של הציונות הדתית לקבל את השונה. השד העדתי יצא במלוא עוצמתו עם ההחלטה לסיים את דרכו הקצרה של הח"כ המיועד.
מה קרה מאז? אלי אוחנה חזר לכדורגל, והשד העדתי נכנס לעת עתה חזרה לבקבוק. עם הסרת מועמדותו התרצו רוב גדול מתומכי המפלגה, אך החשדנות כלפי היו"ר, על פזילתו הפוליטית, ממשיכות לעלות מעת לעת. ובכלל, גם אם היה מוצב ברשימה, כלל לא בטוח שהיה נכנס לכנסת עם שמונת המנדטים שקיבלה מפלגת הבית היהודי.
2. הרב מהצפון ומנכ"ל המדרשה – 30 ליוני 2015, י"ג בתמוז ה'תשע"ה(פרסום הפרשה לראשונה).
מהפרשות המביכות שידעה הציונות הדתית בשנים האחרונות. רצף של שתי פרשות, ועוד הרשעה כנגד רב העיר עפולה בגין הטרדות, הביאו רבים ממנהיגי המגזר להתחיל לשאול שאלות, ולברר למה זה קורה לנו שוב?
פרשת הרב מהצפון נחשפה באופן מפתיע ע"י רב אחר מעירו, הרב שמואל אליהו, והביאה למעצרו של הרב בחשד להטרדות מיניות, ניצול יחסי מרות ועוד 11 סעיפים נוספים. עזרא שיינברג, כוכב הפרשה, שימש כראש ישיבת הסדר בצפת, ובכלל, דמות מוכרת הדתית.
מה קרה מאז? נגד שיינברג הוגש כתב אישום, והוא מוחזק בינתיים במעצר, למרות בקשתו למעצר בית ביישוב חספין. משפטו מתנהל בבית המשפט המחוזי ומעת לעת עולים בתקשורת סיפורים מזעזעים מפיהן של נשים שבהן פגע.
3. הקמת רשת גיור אלטרנטיבי בראשות רבנים בולטים בציונות הדתית – 10 באוגוסט 2015, כ"ה באב תשע"ה.
לפרשה זו נוספו עוד תתי-פרשות, ומקורה בתחושת המיאוס של רבנים מוכרים בציונות הדתית כלפי הרבנות הראשית. אם בעבר הרב רבינוביץ (מעלה אדומים) או הרב יובל שרלו (רעננה), היו לסמן ימני בציבור הציוני-דתי בגישתם המרוככת כלפי הרבנות הראשית, אז בחודשים האחרונים הם ממובילי המחאה נגדה.
רבים אינם זוכרים, אך ההסתה נגד הרב דוד סתיו (שוהם), החלה בכלל לאור תמיכתו ברשת הגיור האלטרנטיבי. זה החל בהכפשות בשידור ברדיו "קול חי", במהלך ראיון עימו ע"י השדרן אבי מימרן. בראיון השתלח השדרן ברב, וטען כי דבריו הם דמגוגיה ושהוא איננו רב. בהמשך התנצל על דבריו בטוויטר בכותבו: "מתנצל בפני הרב סתיו. הוא רב בזכות הסמכתו על ידי הרבנות. אם לא תהיה רבנות לא יהיו רבנים. שגיתי בדרך שבה הטחתי בו את הדברים בשידור".
מה קרה מאז? ההסתות לא תמו, והרב, שקיבל איומים על חייו מגורמים קיצוניים, זכה לאבטחה צמודה. אה, וכמעט שכחנו, רשת הגיור האלטרנטיבי החלה לפעול, ואליה מצטרפים עוד ועוד אישי ציבור, ח"כים ורבנים.
4. פטירת אורי אורבך – 16 פברואר 2015, כ"ז בשבט ה'תשע"ה.
כמו הלווייתם של שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו, גם הלווייתו של אורי אורבך ז"ל (שאגב, שתי ההלוויות נערכו במודיעין), איחדה ימין-שמאל, דתיים-חילוניים, אנשי תקשורת-פוליטיקאים. התזמון, בשיא תקופת הבחירות, אפיינה יותר מכל את אופיו, כפי שהעידו מכריו, בשאיפתו לאחדות, מתינות, וסלידתו מיריבויות פוליטיות. אחדות זו לא החזיקה מעמד זמן רב, ועם סיום ההספדים, התפנו הפוליטיקאים להמשיך ולהתנגח זה בזה.
מה קרה מאז? כלום, ריק. גם המתנגדים הגדולים לדעותיו של השר לשעבר ציינו כי נוכחותו חסרה, ונוצר וואקום של ממש, אפילו זהבה גלאון, יו"ר מרצ ציינה "אורבך אדם הגון, נעים הליכות ושנון, בעל תפיסת עולם ייחודית, פרלמנטר חרוץ ומצטיין ובר פלוגתא ראוי. ידע לגשר על העולמות השונים בחברה הישראלית".
5. פיגוע נגד יהודה גליק – 29 באוקטובר 2014, ה' בחשוון ה'תשע"ה.
"התרגלנו" בשנה האחרונה למגוון רחב של פיגועים בירושלים, אך להתנקשות אישית, כנגד דמות שעד כה לא הייתה מוכרת לרבים מאיתנו, לא היינו מוכנים. גליק, שעמד בראש מכון המקדש, ומשמש כר"מ בישיבת עתניאל, השתתף בסה"כ בעוד כנס בעניין הר הבית, עד שנורו הכדורים שביקשו לפגוע בו בשל ה"חילול", לטענת המפגע, שעושה גליק בהר הבית. כחודשיים לאחר ניסיון ההתנקשות כבר התמודד גליק על מקום ברשימת הליכוד לכנסת, ואף ניצח במשבצת יש"ע המשוריינת במקום ה-33.
מה קרה מאז? על גליק שומעים בתקופה האחרונה בהקשרים פוליטיים בלבד, עם חקיקת החוק הנורבגי, כניסתו לכנסת היא עניין של זמן. החלמתו המלאה החזירה אותו למגרש הפוליטי, ורבים טוענים שראש מפלגתו מאוכזב מכך, ואיננו מעוניין בכניסתו לכנסת.
