"שניים שהם אחד, הסיפור של עומר רייס והזאויה בעכו" הרואה אור בימים אלה מביא לראשונה את סיפור המסדר הסופי בעכו – פרק עלום בהיסטוריה. זוהי הפעם הראשונה שנחשף סיפורו של המסדר השאדלי ישרטי של מיסטיקנים מוסלמים שנוסד במאה ה-19' הדוגל באהבה כדרך חיים, אשר בימים אלו נפתח מרכזו הרוחני בעכו.
זאב בן אריה, סופר וחוקר פורה, דוקטורנט לדתות באוניברסיטת חיפה, שהוציא עד היום 17 ספרים בנושאי תרבות ורוח בארץ ובעולם, מוציא בימים אלה את ספרו ה-18 "שניים שהם אחד, הסיפור של עומר רייס והזאוויה בעכו" החושף לראשונה את סיפור המסדר הסופי בעכו – פרק עלום בהיסטוריה.
זאוויה הוא שם כללי למרכז של סופים, שהם הענף המיסטי של האסלאם. כמו החסידות והקבלה אצלנו, הם מחולקים למסדרים, בדומה לחצרות חסידים, וזאוויה הוא מרכז מסורתי של מסדר, מעין חצר חסידית שבה חיים שייח' והחסידים שלו. בעבר היו זאוויות רבות בארץ ישראל בערים כגון צפת, ירושלים, חברון. הזאוויות שימשו במקום לימוד, מפגש, אך גם לסיפוק צרכים חברתיים וכלכליים של האוכלוסיה, בדרך כלל היה בהם בית תמחוי, מקום לינה, וסוג כלשהו של מנגנון צדקה וחסד.
עומר רייס, גיבור ספרו של זאב בן אריה, היה האחראי על נכסיו של אחד המסדרים הסופים הגדולים בארץ שנוסד במאה ה-19 בעכו והגיע להישגים רבים ואף סחף אחריו הרבה מאמינים. שם המסדר הוא המסדר השאדלי ישרטי לו היו מרכזים גדולים בעכו ובתרשיחא. אלא שהמקומות הללו נפגעו במלחמת העצמאות, ועומר שהיה חסיד המסדר התמנה לאחראי על שיקומם. החל מאמצע שנות ה-90' של המאה שעברה, הוא הוביל מהלך של בנייה מחדש של הזאויה, המרכז ההיסטורי של המסדר (חצר חסידית) בלב העיר העתיקה בעכו. מדובר במתחם מפואר המשתרע על פני חמישה דונמים, שהושקעו בהקמתו כספים רבים.
לפני שנתיים וחצי עומר נפטר בפתאומיות זמן קצר לפני השלמת הבנייה של האתר. הספר "שניים שהם אחד, הסיפור של עומר רייס והזאוויה בעכו" מביא את סיפורו של רייס והשינוי שהוא עבר בעקבות המפגש עם הדרך הסופית ומנהיג המסדר בירדן, שינוי שבעקבותיו הוא עזב קריירה מבטיחה והפך להיות חסיד של השייח הנוכחי ד"ר אחמד ישרטי.
לדברי זאב בן אריה, הסופים דוגלים באהבה כדרך חיים. "זאת דרך מיסטית שמטרתה להגיע לאיחוד עם האלוהים", מסביר בן אריה. "לפי הסופים הכל הוא בעצם אחד, ואם כך אזי אין מאמין ואין כופר, ואם אני מערער על קיומו של מישהו אחר אני למעשה מערער על קיומי. לסופים יש תרגולות שונות שנועדו לעורר את האהבה כגון שירה, ריקוד, וטקסים שנקראים זיכר. החניך בדרך הסופית עובר דרך מצבים רגשיים שונים בהנחייתו של השייח' והוא מקבל עליו שבועת נאמנות לשייח' ולמסדר. בעבר הסופים היו הרבה יותר מקובלים בקרב האסלאם האורתודוקסי, ולמעשה הם הובילו את המחשבה והחברה המוסלמית, וזה מסביר את המתינות של האסלאם ושיתוף הפעולה עם יהודים בימי הביניים. כיום מי שנותן את הטון בעולם המוסלמי הערבי זה הקיצוניים, הפונדמנטלייסטיים הרואים בסופים אויבים וכופרים".
בן אריה הוסיף כי הזאוויה בעכו נמצא עדיין בתהליכי בנייה, ובנוסף לכך בשל הקורונה הוא סגור לעת עתה לביקורים. "הספר שלי עוסק בין השאר במחשבה הרבה שיש מאחורי האדריכלות והאמנות המקודשת שקיימת באתר, במשמעות של הצבעים והסמלים במקום ועוד. הספר שלי כולל גם תמונות והוא מרחיב גם על ההיסטוריה של המסדר, ייסודו ותפקידו המרכזי בחברה הערבית בעכו ובגליל לפני מלחמת השחרור. זהו פרק לא מוכר, מעניין ויפה בהיסטוריה של ארץ ישראל, הנותן גם תקווה לעתיד".
מה אמרו אנשי המסדר על הספר שכתבת?
"אני מכיר אותם כבר שנים וניתן להגיד שאנחנו חברים. דאגתי לערב אותם בכל תהליכי הכתיבה ושלחתי את הספר לעיונם לפני הפרסום, וקטעים שנראו להם בעייתיים לא פרסמתי. כמו כן שלחתי עותקים של הספר למנהיג המסדר בירדן וקיבלתי את ברכתו. בתור דוקטורנט באוניברסיטת חיפה הגישה שלי כשאני בא לכתוב ולחקור אנשים אחרים, תרבויות ודתות, היא לקבל ראשית דבר את הסכמתם ובמידת האפשר את שיתוף הפעולה שלהם. לאחר מכן אני משתדל להיכנס לנעליים שלהם, לראות את הדברים מנקודת מבטם, בגישה אוהדת. קוראים לזה "המודל המשתתף" ואני יישמתי את העקרונות של מודל זה בכתיבה.
באופן טבעי חלק אהבו יותר את מה שכתבתי וחלק פחות, מכיוון שגם אם אני לא רוצה בכך, הרי שבכל תהליך כתיבה נכנסת נקודת המבט האישית. אלא שהסופים מתחנכים כבר מגיל צעיר לחופש במחשבה וכיבוד האחר, ולכן גם אם דבר לא מוצא חן בעיני מישהו, כל עוד הוא לא פוגע, הוא לא יצא נגדו".
לספרו החדש של בן אריה קדמו ארבעה ספרים נוספים שכתב על הסופים. את הספר הראשון כתב בן אריה ביחד עם חבר סופי בשם ראסן מנאסרה והוא עוסק בסופים בישראל. הספר השני עוסק בסופים במרכז אסיה, השלישי בסופים בבלקן, והרביעי על הדרווישים המחוללים. "אני מכיר את הנושא הזה היטב, וגם תרגלתי בעצמי את הריקוד של הדרווישים המחוללים – מסדר סופי אחר שמשתמש בריקוד כדרך להתחבר עם האלוהים", מסביר בן אריה. "הייחוד של הספר החדש הוא בכך שהוא מפרט על מסדר סופי לא מוכר שנמצא כאן ממש לידנו. הוא מתאר מתחם נפלא שהולך ונבנה בימים אלו ממש בעכו, והוא מספר את סיפורו האישי של אדם שבעיניי היה משכמו ומעלה, נתפש לדרך הרוחנית הסופית ויישם אותה בפועלו ובחייו".
לסיום, תודה לספר כמה מילים על המסדר השאדלי ישרטי?
"המסדר נוסד על ידי עלי נור א דין באמצע המאה ה-19' וכבר מהתחלה נתמך על ידי חוגים חזקים מאד באימפריה העותומאנית וכנראה שגם על ידי הסולטאנים עצמם. כתוצאה מכך הם קיבלו שטחים גדולים בעכו, ביירות ודמשק שבהם הוקמו ה"זאוויות" של המסדר. כיום הוא מונה מאות אלפי אנשים המפוזרים בכל רחבי העולם ומונהגים על ידי השייח' הנוכחי של המסדר, הנין של המייסד, ד"ר אחמד ישרטי מירדן.
"החידוש בתלמודו של מייסד המסדר היה בהנגשת הפרשנות של תורת איבן ערבי, גדול המיסטיקנים המוסלמים מימי הביניים. אפשר להמשיל אותו לבעל הסולם – הרב אשלג שהנגיש לקהל את פרשנות הזוהר והקבלה. בנוסף על כך הוא הדגיש אוניברסליות, אהבה ומחשבה, ושזהו זמן חדש בעולם שבו צריך להיות נגישות לידע וקבלה של האחר, כולל יהודים ונוצרים, מכיוון שהכל הוא בעצם אחד".
