v "מצוות המקווה היא המקום שבו נפגשות שלוש מערכות היחסים הכי אינטימיות: אלוהים, זוגיות והגוף"… (דבורה בת 22)
v "המקווה הוא מקום לנקמות.. אם הוא היה מאחר לא הייתי הולכת, והוא לא היה שוכב איתי"… (תמר בת 38)
v "מקווה בשבילי זה עונש, משהו שאני חייבת לעשות פעם בחודש"… (ברוריה בת 30)
v "בוער בי לדבר על זה… כי זה אינטימי וסודי"… (אבישג בת 32)
הספר 'כל אחת לגופה – סיפורי טבילה', מאת ד"ר אלה קנר, פרדס הוצאה לאור, הוא ספר פורץ גבולות, המציג לראשונה את נקודת המבט הרגישה של נשים על גופן. הספר כולל אסופה של כ- 29 מונולוגים מרתקים של נשים,
אשר מספרות בגילוי לב ובאופן אותנטי על המרחב האינטימי ביותר בחייהן, המתרחש בחדרי חדרים של מצוות הטהרה היהודית. על הקושי, השקרים, ההתרגשות, הבושה, המבוכה והקדושה. הספר כתוב בעברית, 247 עמ', מחיר לצרכן 88 ₪.
הספר כל אחת לגופה', כולל פרק מיוחד המוקדש למונחים הקשורים במצוות הטהרה ובמיניות כמו: 'הפיכת שולחן' – ביטוי נקי המתאר מין אנאלי, 'דאורייתא / מדאורייתא'- העוסק בסוגיית הנידה והטהרה אצל האישה, 'שמירת נגיעה' המבטא איסור כל מגע של חיבה וקרבה ביו גבר לאישה, 'רוצה אוכל אותו נא רוצה אוכל אותו מבושל' – כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו, 'חופת נידה' – מונח המתייחס למקרים שבו החתונה נערכת בזמן שהכלה אינה טהורה ומונחים נוספים.
המונולוגים בספר מציגים את נקודת מבטן של מגוון נשים הבאות מרקעים, גילאים ועולמות שונים, בהם: רבקה המגיעה ממשפחה אולטרה חילונית- אתאיסטית, נעמה פמיניסטית דתיה המודעת לניגודים בחייה, אלישבע ירושלמית שגדלה בחברה דתית לאומית, רחל מדריכת כלות, חוה ילידת אתיופיה נשואה לבן של קייס ואביגיל חילונית החיה בתודעה של מסורת ולא של דת.
ד"ר אלה קנר, מחברת הספר: "עבורי המקווה היה ועודנו מפתנה של שירת האהבה לאלוקים ולאישי. מקום המעבר בין ריחוק לקרבה דרך טקס של מים. הספר מציג באופן מורכב ומטלטל, מסע אל מונולוגים מן המקווה שם פגשתי נשים במגוון גילאים ועמדות כלפי הטבילה. למרות השוני בסיפורים, כאשר קראתי את הטקסטים יכולתי למצוא את עצמי בכולם, בחלקם בהזדהות, בחלקם בהשתאות ובחלקם בכמיהה וגעגוע".
"אמרתי למדריכת הכלות שאני רוצה להבין את ההלכה. להבין מה לעשות. שלא תדבר איתי דברים רוחניים. הייתה הדרכה טובה חוץ ממשפט אחד שהיא אמרה לי, שבמשך כמה שנים פגע בי.
היא אמרה שהצרכים הפיזיים של הגבר הם הצרכים הרוחניים של האישה. מה שהגבר רוצה, האישה צריכה לעבוד ברוחניות שלה כדי לקבל את זה
כלומר שאם הוא רוצה ממני משהו שלא מוצא חן בעיניי אני אמורה לעשות את זה. סחבתי את זה שנים עד שלמדתי להגיד לא.
אמא שלי לא הלכה למקווה, ואת זה ידעתי. היא גם לא הייתה מאוד דתייה. היא הגיעה מבית חילוני, ויש דברים שהיא קיבלה על עצמה בשביל החינוך של הילדים.
במקום מגוריי באותן שנים זה לא היה חריג. בדור של אמא שלי וחברות שלה אני בספק אם מישהי הלכה למקווה. זה לא היה דבר שמקובל מבחינה דתית. כמו שרובן היו בלי כיסוי ראש.
נחשפתי למקווה בתיכון. למדתי חמש יחידות תושב"ע ויחידה אחת אישות וטהרת המשפחה. ושאלנו שאלות מביכות, והגבר שלימד היה עסוק בלהסמיק.
הפעם הבאה הייתה כשהלכתי עם חברה חילונית שלא רצתה שהבלנית תטביל אותה, אז אני הטבלתי אותה. הבלנית התלהבה מאיך אני יודעת להטביל.
לקראת החתונה הבנתי שאני רוצה ללכת למקווה. יש לי חברה שלגיסתה יש מקווה פרטית. זו הייתה חוויה נעימה וכיפית…"
קטע מתוך מונולוג של חנה בת 42, מתוך הספר כל אחת לגופה, עמ' 193
על מחברת הספר:
ד"ר אלה קנר, פעילה פמיניסטית במגזר הדתי, בעלת תואר שלישי, בעברה הייתה חילונית, כיום דתייה אורתודוקסית
בעלת ניסיון רב-תחומי ועשיר בתחום החינוך, מומחית באימון קבוצות ויחידים ויזמות עסקית. ניהלה את הסטודיו למחול 'תנועת הרוח',
מקדמת נושאים ערכיים בדגש שוויון וביטוי לנשים, דו-קיום ושלום. עוסקת בכתיבה לנשים חרדיות ולרשת החברתית. הספר כל אחת לגופה הוא סיפרה הראשון.
