אתם מרגישים את זה? את המחנק בגרון, את היובש. אתם שומעים את זה? את השקט המחביא בתוכו ציפייה. אתם רואים את זה? את סבך הענפים המתגלגל בהשפעת הרוח החמה במדבר שבנפש.
אני מרגישה. אני שומעת. אני רואה. ויותר מהכל- אני צמאה. אני אוהבת את החיים שלי. בפחות מעשרים שנותיי אני מרגישה משמעותית. אני משתדלת לחוות את העולם עד הסוף, להיות טובה עד הסוף ולמרות הקשיים והמשברים אני מסכימה עם רבנו בן-ארי שבסך הכל החיים שלי תותים! אז מה הפואנטה שלי?- אני עדיין מרגישה חוסר. לפעמים דווקא בחוויות הכי מרגשות ושמחות בחיי הוא מורגש הכי חזק. כמו חלק חסר בפאזל, הוא תמיד יהיה שם ולא משנה עד כמה התמונה שסביבו תהיה יפה הוא ישאיר תחושת ריק.
מהו החוסר הזה? בפשטות עצום זהו חוסר בקרבת הקב"ה בחיי. יש לי, כמו לכל אדם בעולם הזה, חלק אלוקא ממעל שפשוט לא יגיע אל שלמותו בעולם הזה. האם יש לי מושג מה יהיה בעולם הבא, איך הוא נראה ומה קורה לאנשים לאחר המוות?
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו עכשיו לדף הפייסבוק של "תרבוש – תרבות ופנאי לציבור הדתי"
לא ממש, ובכל זאת אני מאמינה שחייב להיות מעבר לכאן ועכשיו שאנחנו חיים, גם אם אף פעם לא אצליח להבין מה בדיוק. יש רגעים מסוימים בחיי בהם הרגשתי את "המעבר" הזה בוודאות גמורה.
צמא אלייך:
לא אכלתי שום דבר חריף בזמן האחרון.
צמתי רק בין ביס לביס ולא טיילתי במדבר.
אבל יש בי מין תחושה חזקה כזאת של צימאון,
והוא לא בדיוק מובן כי הוא למשהו לא מוגדר.
אז ניסיתי לחפש תשובה למצוא לי איזה פתרון,
שיישב לי את כל הסתירות, שיעשה לי סדר בדבר.
הצימאון הזה חדש אבל מרגיש מוכר כמו זיכרון.
לפעמים מרגיש לי מנותק ולפעמים מרגיש לי מחובר.
ואז הבנתי זה עניין של רצון.
הבטתי לשמיים וצעקתי במלוא הביטחון,
צמאה לך נפשי,
נפשי אלייך צמאה.
כמה לך בשרי,
רק אלייך כמה.
השקני מבאר תורה,
הרי היא מים חיים.
אני צמא אלייך,
רק אלייך אלוקים.
לא הלכתי מרחקים, לא השתתפתי בשום מרתון,
ובעונה הזאת של השנה, לפעמים גשום בחוץ די קר.
אבל יש בי מין תחושה חזקה כזאת של צימאון,
והוא גורם לי להרגיש שאין דבר שלם יותר מלב נשבר.
אז ניסיתי לחפש תשובה למצוא לי איזה פתרון,
שיישב לי את כל הסתירות שיעשה לי סדר בדבר.
הצימאון הזה חדש אבל מרגיש מוכר כמו זיכרון.
לפעמים מרגיש לי מנותק ולפעמים מרגיש לי מחובר.
ואז הבנתי זה עניין של רצון.
הבטתי לשמיים וצעקתי במלוא הביטחון,
צמאה לך נפשי,
נפשי אלייך צמאה.
כמה לך בשרי,
רק אלייך כמה.
השקני מבאר תורה,
הרי היא מים חיים.
אני צמא אלייך,
רק אלייך אלוקים.
הצימאון הזה, לא סתם עוד רצון.
הוא מה שמוביל אותי כל רגע, שמרגיש הכי נכון.
צמאה לך נפשי,
נפשי אלייך צמאה.
כמה לך בשרי,
רק אלייך כמה.
השקני מבאר תורה,
הרי היא מים חיים.
אני צמא אלייך,
רק אלייך אלוקים.
הלוואי שנזכה להרוות את הצימאון הזה ועדיין לא להפסיק להרגיש את הכמיהה.
הלוואי שנצליח למצוא דרכים למלא את החוסר גם בעולם הזה ועדיין לזכור שיש עוד כל כך הרבה מעבר.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו עכשיו לדף הפייסבוק של "תרבוש – תרבות ופנאי לציבור הדתי"
