איצטדיון בלומפילד המחודש נחנך רק בשבוע שעבר וכבר אתמול זכה לארח את מספר השיא של צופים לאירוע ספורט בתל אביב אי-פעם, עם הדרבי הקטן של הכדורגל. מנחם הבר, חובב כדורגל בינוני, אבל רומנטיקן ספורט חסר תקנה לא התכוון לפספס את החוויה שכל אוהדי הספורט חיכו לה. הציפיות היו בשמיים – והחוויה? תשפטו בעצמכם
מאת: מנחם הבר
יום חמישי, 10:00 בבוקר, הטלפון שלי מצלצל. על הקו צביקה חבר שלי, מה אתה אומר ניסע למשחק באצטדיון בלומפילד ביום ראשון? מכבי תל אביב מארחת את בני יהודה – הפעם, אחרי 3 שנים של גלות כפויה, באיצטדיון בלומפילד המשופץ! ללא היסוס, אמרתי לו ישר, כן, כמובן, אני מיד נכנס להזמין כרטיסים. אבל איך נגיע? הרי אנחנו גרים בעיר השכנה? "יהיה בסדר, יש שאטלים חדשים, נסתדר" אמר לי צביקה.
ברגע שהרעיון עלה – נדלקתי. החלטנו לעניין עוד מספר חברים, שכמובן קפצו על ההזדמנות, הרי לא כל יום יש לנו הזדמנות להיות נוכחים באירוע פתיחת אצטדיון במדינתנו הצנועה ודלת המתקנים המרשימים.
המחיר, 70 ₪ לכרטיס, לטעמי מחיר הוגן ושווה לכל נפש, בטח למשחק שאמור להיות תצוגת התכלית של האצטדיון היפואי המחודש.
אומנם זהו כבר המשחק השלישי המשוחק בבלומפילד, שהוא גם ביתם של קבוצות בני יהודה והפועל תל אביב, אבל רק מכבי תל אביב, אלופת המדינה, מצליחה למלא את האצטדיון למשחק שלא נחשב כאטרקטיבי בכלל.
יום ראשון, 18:30. למרות אזהרות מפורשות של התקשורת והמשטרה, החלטנו בסופו של דבר להצטרף לחברינו הוותיק שלומי ולהגיע למשחק עם המכונית הפרטית. כאן המקום לציין כי שלומי הוא אוהד שרוף של מכבי ובעל מנוי קבוע כבר מגיל 4, אחד כזה שמכיר כל פינה ומחבוא באזור הסובב את האצטדיון.
20 דקות לאחר שיצאנו כבר הגענו לתל אביב והתחלנו להרגיש את אווירת החג ברחובות. 30,000 אלף אוהדים נוהרים מכל עבר, עם חולצות וצעיפים צהובים, מלווים בשריקות וצעקות – ובעיקר בציפייה גדולה לעונה החדשה יחד עם שמחה והתרגשות לשוב הביתה לאחר 3 שנות גלות בנתניה הרחוקה.
חנייה הייתה לא בעיה בשביל שלומי, שמצא ישר את אחד ממקומות המסתור שרק הוא מכיר. אם כי, עליי לציין שעל פניו היה נראה שגם מערך השאטלים ההסעות והקורקינטים פשוט עבד בצורה מופלאה, ואוהדים באמת החליטו הפעם להשאיר את המכוניות בבית. חבל רק שאין תחנה של הרכבת הקלה המתוכננת ממש בקרבת האצטדיון, זה היה יכול להיות נפלא.
19:30 – הגענו לשערי בלומפילד, ההרגשה בשערי הכניסה היא הרגשה של משהו גדול ומרשים, וללא ספק רואים את ההשקעה של העירייה על בפרטים הקטנים, איזור המזנונים מאד מרווח ותאי השירותים בתחילת המשחק היו במצב סביר.
התמקמנו בשער 4 והתרשמנו מאד מהיופי ומהקרבה לכר הדשא, ומהתצוגה שאוהדי מכבי תל אביב הכינו ליום המרגש.
20:15 – חיכיתי בציפייה לטקס פתיחה ואם להגזים אולי לאיזה שי לכל אוהד ומזכרת ליום ההיסטורי הזה, הרי בכל זאת זה המשחק עם כמות הצופים הגדולה ביותר אי-פעם שצפו במשחק באצטדיון בעיר תל אביב (26,513).
אבל מהר מאד הבנתי שזו לא המציאות בישראל, לא טקס ולא שי למזכרת. המומנטום של פתיחת האצטדיון התחלף מאד מהר עם תצוגת כדורגל משמימה ומשעממת מאד.
אחד הילדים שישבו שורה לפני סיפר לי שהוא הגיע פעם ראשונה למשחק כדורגל ושהוא כל כך מתרגש וכבר רוצה לראות איזה גול "אמיתי".
אבל ציפיות לחוד, ומעשים לחוד. אפילו מערכת ה-VAR החדשה שנכנסה לליגת העל הוסיפה למפח הנפש, כאשר רגע אחרי שכבר נשרק פנדל לזכותם של הצהובים וכל הקהל נעמד על רגליו לקראת שער הבכורה – הכריז השופט גם על ביטולו וחזרה לשיממון שנמשך עוד דקות ארוכות.
כשחזרתי לכסא שלי לאחר הפסקת המחצית ראיתי את הילד המסכן כבר מנמנם, כנראה השיעמום גם הגיע אליו.
לקראת סוף המשחק הקהל העצום שהגיע ניסה לעורר את שחקני מכבי, שנשארו עם עשרה שחקנים כבר מהדקה ה45 לאחר שדור פרץ יצא בכרטיס אדום (צהוב שני), אך ללא הועיל. גם הניסיונות האחרונים של מכבי לכבוש איזה שער עלו בתוהו.
לאחר 90 דקות של כדורגל בינוני מינוס וכמעט ללא אירועים מיוחדים – שופט המשחק שרק לסיום. התוצאה – 0:0 ובערך 25,000 אוהדים מאוכזבים.
רק מי שמגיע לאצטדיונים מכיר את ההרגשה של השקט המוחלט שיש באוויר כשעשרות אלפי אוהדים הולכים בשקט מופתי, מאוכזבים, לעבר החניה, האוטובוסים, השאטלים, והקורקינטים.
כואב לי על אלפי אוהדי הספורט שבאים למשחק חגיגי שכזה שנגמר בתוצאה כזאת.
22:30 – נסענו הביתה מאוכזבים מאד, בעיקר מרמת הכדורגל שהרסה לנו את חווית האצטדיון החדש והיפהפה. נכון, באהבה לספורט יש גם ימים כאלה, אבל בלב אתה תמיד מקווה שבפעם הבאה זה ישתפר.
אבא שלי פעם נתן לי הצעה למחשבה שאם הייתה מתקבלת כולנו היינו מרוויחים ממנה, ההצעה היא לחוקק חוק שכאשר משחק מסתיים ב-0-0 על הקבוצה להחזיר לרוכשי הכרטיסים את מחיר עלות הכרטיס, אולי הצעה שכזאת תגרום לקבוצות לעשות הכל על מנת לכבוש שער ולתת לאוהדים את החוויה שהם כ"כ חיכו לה – ולא לתת לילד המסכן שישב שורה לפניי להירדם.
ניפגש במשחק הבא. או שצביקה יתקשר.
