שנייה לפני סיום המחצית וקבלת התעודות ענת בן סלמון פסיכותרפיסטית ומדריכת ההורים על ההשלכות של התעודות על הילדים וההורים.
בימים אלה ילדים בגילאי בית ספר עומדים לקבל את תעודות המחצית. מי שעסוק הרבה יותר בנושא זה, אלה הורי התלמידים. למה אנו ההורים מתייחסים בכזו רצינות לציונים ולהישגים המספריים של ילדנו? מה המשמעות האמתית של תעודת המחצית עבורנו? איך נעביר לילדנו מסר שיקדם רכישת מיומנויות לניהול נכון של תהליכי קבלת החלטות סביב הנושא הזה של תעודות המחצית?
ניקח לדוגמה את הציונים הניתנים במקצועות מרובי מלל (ספרות, היסטוריה, תנך וכו') מערכת החינוך עוקבת אחרי התפתחותו הלשונית של הילד באמצעות ציונים מספריים הניתנים לו במידה ועושה שימוש במושגים הכתובים בדף המכוון שנמצא בידי המורה. המכוון מאפשר לציין את התשובה שכתב התלמיד בצורה מספרית. הציון אינו משקף את הידע שברשותו של הילד הלומד או את יכולות האינטגרציה האישיות שלו עם הידע שקיבל בכיתה, הוא אינו משקף את יכולות הביטוי האישיות שלו ולא את הבנתו הייחודית. בעצם הציון מבטא עד כמה ידע באותו היום לקלוע לתשובה המצופה ממנו.
ילדים רבים אינם מבינים שהציון המספרי אינו משקף את מידת החכמה שלהם, הם וחבריהם שופטים את עצמם על פי הציון שלהם ובהשוואה לזה של החבר לידם.
השוואה זו פוגעת באופן ישיר בדימוי העצמי של הילד. כל מי שמשער שאכזבה זו מעלה לילד את המוטיבציה להצליח במבחן הבא, על ידי כך שאחרי שראה הציון הנמוך שקיבל, יכפיל את מאמציו, ילמד טוב יותר וינסה להשתפר, צר לי לאכזב אותו. הציון הנמוך פוגע בדימוי העצמי של הילד ואינו מביא אותו ללמידה ולהשקעה רבה יותר. לרוב, ציון נמוך יכול להביא את הילד לידי ייאוש ולתחושה שאין טעם להשקיע בלימודים מאחר שהמאמץ ממילא לא ישתקף בציון שיקבל. אין סיכוי שהציון שיקבל יבטא את מי שהוא גם אם הוא ישקיע עוד ועוד בלימודים והילד שמזהה את המצב ככזה, נשבר ומרפה.
לילד, אין דרך להפריד בין הציון המספרי ליכולותיו האמתיות ולזהות את הגורמים שהקשו עליו והפריעו לו להגיע לציון גבוה יותר. את ההבנה הזו יוכל לקבל רק מהוריו. אנו ההורים מקבלים את ילדנו כאשר תעודת המחצית בידו, במצב זה אנו נוכל להגיב באופן שיחזק או יחליש את ילדנו. לעיתים אנו עשויים לחשוב שאנו מחזקים את ילדנו כאשר בפועל, בניסיון לעשות טוב, אנו למעשה נחליש אותו.
מניסיוני, לציונים של ילדיהם, ההורים מתייחסים באחד משני אופנים בולטים :
האחד מהווה שיחזור של מה שחוו הם כתלמידים מהוריהם, השני הוא ההפך הגמור מכך בשל ניסיון לתקן את החוויה שחוו. ברוב המקרים, שני האופנים אינם יכולים להיות מתאימים לילד שמולם מאחר והוא אדם ייחודי, אחר ממה שהיו הם כילדים. והם עצמם אינם ההורה שמולו הם גדלו כילדים. כאשר אנו מנסים, גם אם באופן לגמרי לא מודע לנו, לתקן את חוויית הילדות של עצמנו, אין אנו יכולים לעשות טוב לילדנו. עלינו לזכור לראות את הילד שמולנו, ואת האחרות שבו, גם ביום שמגיע ובידו תעודה.
אנו, כמו כל אדם, נוטים להתייחס לציון גבוה יותר בהתלהבות רבה יותר. כך המוח האנושי מתוכנת להגיב קוגניטיבית. כהורים, אנו חייבים להיות מודעים למשמעות ולהשפעה של תגובתנו עבור ועל הילד. עלינו לבקר את תגובתנו ולהתאים אותה לאור המטרות החינוכית שאנו כהוריו הצבנו עבורו. עלינו לחשוב על התגובה שתשרת את אותה המטרה ההורית כשאנו מחליטים על תגובתנו. ואם כהורים נתלונן ונאמר שתגובה זו יוצאת מאיתנו באופן ספונטני, עלינו לזכור שהשליטה בדחפים זה אחד מהדרישות העיקריות שאנו מציבים בעבור ילדנו. עלינו לזכור שילדנו עושה מאמצים רבים כדי להתמודד עם הלימודים בבית הספר. הרבה מהמאמץ מתקיים כדי שאנו ההורים נהיה מרוצים ממנו כתלמיד. חלק מהנושאים לא קלים עבורו, וחלק מעניינים פחות.
הורים שמעוניינים לתת תחושה לילד שמה שחשוב עבורם הנו התהליך והמאמץ שהילד השקיע במהלך המחצית, הוא הדבר שחשוב להתבונן עליו, יתנו דגש על כך גם ביום קבלת התעודות ויציינו שהציון משקף אך ורק את המבחן שעשה, עליו מקבלים ציון מספרי. עליהם להדגיש באזני הילד כי מבחינתם הם רואים במאמץ ובהשקעה שהשקיע הילד ערך רב יותר. לכן הציון בתעודה אינו משנה את הערכתם לילדם.
אם הילד יתאכזב בעצמו מהציון, על ההורה להזכיר לו שהציון אינו משקף את מידת החכמה שקיימת בו. עליו להדגיש שציון מספרי אינו יכול להקיף ולמדוד את כל הידע וההבנה שהוא כאדם טומן בתוכו. עליו להדגיש בפני הילד כי מעשיו, שאותם רואה ההורה בבית, הם השיקוף האמתי להבנה שלו ולהתפתחות שלו כאדם. על ההורה לברר עם הילד איך הוא מרגיש עם התעודה שקיבל. עליו להקשיב לתחושותיו, זה הדבר החשוב בשיח. עליו לעזור לילד בעיבוד הרגשות המעורבים לעיתים הסותרים סביב עניין הציונים. קבלת התעודות יכולה להיות הזדמנות לבחון עם הילד איפה הוא מרגיש שקשה לו ולעזור לו במקומות אלו. על ההורה לנסות לברר את מקור הקושי והאם הקושי הוא אכן משמעותי עבור הילד עצמו.
הכי חשוב לזכור שהשוואות בין התעודות של ילדנו עשוי להיות דבר רגיש מאד. במשפחות רבות, הילד רואה את התגובות שההורים מספקים לילד שהביא ציונים טובים יותר. הם אינם יודעים להבחין ולהבין שלעיתים התגובה המופרזת של ההורה נוצרת בשל קושי כל שהוא של האח/ות או חוזקה ספציפית שבעקבות השימוש שעשה בחוזקה או תוך התגברות על חולשה, קיבל ציונים שבעיני ההורים או בעיינם שלהם עצמם נראים כמלהיבים יותר. אך אין בדבר כדי להעיד על היכולות הייחודיות שלהם.
לכן, עבור כל הילדים בבית, נשתדל לא לעשות עניין גדול מדי ממספרים, בין אם גבוהים או נמוכים הם ואז נוכל לתת לילדנו חיזוק לדימוי העצמי ולתחושת המסוגלות. ולהורים שחשוב להם שהילד יצליח בבית ספר, זה המתכון המכוון למטרה זו: אם הילד ירגיש בעל מסוגלות, ללא קשר לציונים, הסיכוי שתהיה לו מוטיבציה לכל מלה חינוכית הוא רב יותר.
ענת בן סלמון – פסיכותרפיסטית ומדריכת הורים
מנהלת המרכז הטיפולי כלים שלובים
ומייסדת רותם – האקדמיה היישומית להכשרת מטפלים בנפש האדם והמשפחה
