תערוכת אומנות ייחודית מבית מכללת תלפיות. "כל אישה ונבו לה" – התערוכה עוסקת בקשר בין האומנות לבין טקסטים מתוך פרשת השבוע.
ב"בית ריבק" נפתחה תערוכת בוגרות המסלול לאמנות במכללת תלפיות תשע"ח. התערוכה עסקה בקשר בין האמנות לבין טקסטים מתוך פרשת השבוע של הבוגרות. הבוגרות מצאו, באמצעות הטקסטים המסורתיים, דרך להתבונן פנימה אל אישיותן וכלפי חוץ – אל החברה והסביבה. מנחי הפרויקט כוונו את הבוגרות לפרשנות אמנותית וחומרית של הטקסטים. התוצאה שונה מאיור בכך שהיא משתמשת בטקסט עצמו כחומר גלם ומשלבת אותו ביצירה באמצעות תהליכים פואטיים שמקורם באמנות העכשווית. מהלך זה משתלב עם רציונל המסלול המכוון את הסטודנטיות לשלב את הפן האמוני בחייהן כחלק מהותי ממכלול עבודתן המקצועית כאמניות וכמורות לאמנות. שם התערוכה הוא "כל אישה ונבו לה" והוא פרפרזה מתוך השיר מִנֶּגֶד של המשוררת רחל:
פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד
שָׁמָּה – אֵין בָּא,
אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ
עַל אֶרֶץ רַבָּה.
בתערוכה מציגות 17 בוגרות המכללה והמנחים והאוצרים היו אורלי עזרן ומיכאל (מיקי) קוקולביץ.
בפתיחה העירה ראש המנהל האקדמי והתואר השני במכללת תלפיות ד"ר מרים נוימאיר, כי למרות המימד הפסימי של השיר של רחל, הרי שבראיית הארץ המובטחת יש מימד אופטימי, והסטודנטיות אכן יצרו מתוך הפסוקים שבחרו ומהתבוננות בחייהן, יצירות המציגות תקווה. ראש המסלול לאמנות ד"ר מתי פישר ומרכזת המסלול אורנה סגל דיברו על היכולת ליצור "רוח" מתוך המימד החומרי של האמנות. מנחי הפרויקט אמרו כי במשך שנת לימודים שלמה, שאת תוצאותיה ניתן לראות בתערוכה, שוחחו הסטודנטיות ודנו בהיבטיה של הרוח היהודית על מורשתה, מסריה וערכיה היסודיים ונתנו לה ביטוי גשמי בשפה קונקרטית של עשייה האמנותית וחווית חיים. ערב הפתיחה מציין עבורן נקודת מעבר שבו הן הופכות לאמניות עצמאיות. מעתה ואילך כל אחת תפעל באופן אינדיוודואלי ותסלול את דרכה היחודית בעולם האמנות. כרמית זמיר בן יאיר וקרן בן עמי יצגו את הבוגרות ואמרו "אשרינו שזכינו להשמיע את קולנו הפנימי לנוכח אירועי היום יום האישיים והכלליים. אנו מודעים לכך וצוות המסלול הצליח לחזק את תחושותינו כי ניתנה לנו מתת – אל: היכולת לומר בצורה ובצבע, היכולת להביע ולהשפיע באופן רגיש ובתבונה. אישיותנו התגבשה בזכות הבתים בהם צמחנו, בית המשפחה ובית החינוך- מכללת תלפיות."
מבחר מהעבודות: מירי לבל (פרשת שלח) רואה בסיפור המרגלים יכולת ללכת נגד הזרם, ועבודת הוידאו שלה עוסקת בטקסטורות ובצלילים היוצרים אפקט של "נגד הזרם". מעיין בן ארצי (פרשת אחרי מות) מוותרת על מעמד האמן הגאון ומאפשרת לשבלולים ליצור קווי רישום. היא קושרת זאת עם רעיונותיה לגבי קדושה. אברהם נופר (פרשת בא) שואלת לגבי פדיון בכור ולגבי ברכות על הבן הנולד לעומת הבת, ורוצה להעניק מתנה מושלמת לילדתה שנולדה. צרויה וייצמן (פרשת חיי שרה) מכנסת את הקהילה שלה – משפחתה וקרוביה – להתכנסות ליד הבאר של המקורות. קרן בן עמי (פרשת מטות מסעי) מפרשת את מסעי בני ישראל במדבר כרשימות
בחומר. כרמית זמיר בן יאיר (פרשת וארא) עוסקת בקשירת בריתות ובהפרתם. דניאל מיכאלי (פרשת ואתחנן) כורכת את עמידתו של משה על הר נבו עם דילמת הלימודים : עובר או לא עובר? שיר מורי (פרשת נח) משחזרת את קטסטרופת המבול, עמית סילוני (פרשת כי תצא) מתמודדת עם הנושא מעורר המחלוקת של "אשת יפת תואר".
התערוכה מתקיימת במוזאון "בית ריבק", רח' שאול הדדי 6 בת ים. שיח גלריה יהיה ביום ששי א' אב 13.7 שעה 11:00. נעילת התערוכה בתאריך 17.7.
