המחנך שאול מנסבך כתב מסר להורים של תלמידי כיתתו איך לעבוד את החופש עם בני גיל ההתבגרות בשלום. מצד אחד לעטוף מצד שלי לא לחטוף…
הורים יקרים.
אנחנו מתחילים עכשיו תקופה מעניינת ומורכבת.
מצד אחד חוששים, דואגים ורוצים לעטוף את ה שלנו, מצד שני הם כבר , ולא רוצים שנחפור להם ונגביל אותם. ותכל'ס- אנחנו רוצים לסמוך עליהם,ולא פחות מזה-לא ממש פנויים להשגיח עליהם.
אז מה עושים?
(קצת ארוך, אבל אשמח אם תקראו..ואם ארוך מדי אז לפחות את הסעיף הראשון והאחרון..)
א. ⚠מגדירים גבולות. לא לבד בהנחתה על הילדים, אלא בשיח משותף. מגדירים מראש לעצמנו מה חשוב לנו ועם מה אנחנו מוכנים להסתדר, וקובעים עם הילד שיחה אחד על אחד באוירה נעימה ובוגרת ומדברים יחד, על ההזדמנויות(כסף, אחריות, תחביבים,דברים שדחינו,חלומות) ועל הסכנות (שוב כסף,סכנות גופניות, פגיעות חברתיות, מיניות, התמכרויות) ובסוף מנסחים ביחד חוזה. שיחייב גם אותנו, ולא רק את הילדים.
ב. ♂הורה טוב הוא הורה חופר (אבל בלי להגזים..). זכותכם לדעת איפה ועם מי הילדים נמצאים. הילדים רוצים אמון, אך זה דו-צדדי. סכמו עם הילדים את העקרונות- כמה ומתי אתם מדברים. אבל עליהם לתת לכם תשובות.(והאמת- למרות שיגידו ההפך- הם ישמחו בזה) וגם להיות זמינים☎.
ג. הילדים עכשיו הופכים לערפדים..לא,לא מגדלים שיניים ושותים דם, אבל בהחלט ערים בלילה וישנים ביום. שימו לזה גבולות. לא בצעקות, אלא פשוט בהחלטה משותפת על לוח זמנים. מה עושים ומתי. ובכללי- הבטלה מביאה לשעמום והשעמום לחטא. ככל שהיום יהיה יותר מלא, יהיה פחות עיסוק בשטויות.(ועוד משהו- כשהייתי תיכוניסט אמא שלי לעיתים למרות הקושי הייתה מחכה ערה עד שאחזור. לא כדי להעיר לי שהגעתי מאוחר, אלא פשוט כדי לשאול איך היה לי היום..בהתעניינות אמיתית..וזה הדבר שאני הכי זוכר מהתיכון..)
ד. מסכים- הגדירו זמן מקסימלי לישיבה מול המחשב/טלויזיה/קלאש-רויאל. זה מזיק גופנית ונפשית. לא לחנוק, אבל גם לא לאפשר בהייה אינסופית.
ה. וזה הכי חשוב- למרות מה שהילדים יגידו- הם רוצים (וצריכים) אתכם בחיים שלהם! תקבעו זמן לבילוי משותף (סיבוב עם ה, הליכה, בית-קפה,ים, או סתם בבית) אחד על אחד עם המתבגר. תתעניינו, תספרו על עצמכם, תחוו ביחד חוויות. זה יעשה פלאים להם- וגם לכם.
