הסופר והמרצה משה שרון עם 7 מחשבות על 70 שנות עצמאות למדינת ישראל. עבר הווה עתיד יתרונות וחסרונות, בעיות אבל גם פתרונות. חג שמח חברים!
7 מחשבות על 70 שנות – משה שרון
מחשבה ראשונה: אנחנו נס.
ללא צל של ספק, אם היינו מראים ליהודי בטרבלינקה קליפ שמרכז את כל מה שקרה כאן בשבעים השנים האחרונות, אם היינו מראים לו את נופיה של ארצנו ששממה לה יותר מדי שנים וציפתה לנו, את ירושלים של מטה, את הצבא המפותח, את הטכנולוגיה, הכבישים, לימוד התורה בישיבות ואת כמות היהודים ששבו ארצה – הוא היה מתרגש ובוכה. מבחינתו זו הייתה גאולה ממש. הוא היה כועס עלינו שאנחנו מתעסקים בזוטות שבחדשות ובפוליטיקה קטנה. במה אתם מתעסקים? הוא היה שואל אותנו. אתם נס! אם הוא היה רואה את הנין שלו בארץ ישראל, מוגן, בטוח, סביבו שפע ומזון שיכול להספיק למאה אנשים – הוא היה בוכה מהתרגשות.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו עכשיו לדף הפייסבוק של "תרבוש – תרבות ופנאי לציבור הדתי"
מחשבה שניה: צריך לטפל בבעיות.
כל מי שאומר שיש כאן מה לשפר, צודק: גם זה שאומר שיש שיח אלים ושאנחנו צריכים לכבד האחד את השני, גם זה שרוצה להקים בית מקדש וגם השלישי שמנסה להלחם בשחיתות. בכל אחד מהשלושה בוערת אש התיקון. אש הגאולה השלמה. באמת שיש לנו מה לשפר, אבל אנחנו אוהבים את המדינה שלנו, כמו את בני הזוג שלנו, למרות שהם לא מושלמים. המציאות המורכבת לא תשנה את המהות. פגמייך, מדינת ישראל, לא ימנעוני מלאהוב אותך אהבת אמת.
מחשבה שלישית: אנחנו כבר לא בגלות.
יצאנו מהגלות אחרי 2000 שנות, אבל האם הגלות יצאה מאיתנו? הרדיפות והפוגרומים בגלות הכניסו בנו חרדות קיומיות – האם טיפלנו בכולן? התרגלנו להתעסק בארצות המוצא, אלה "עירקים", אלה "אשכנזים" ואלה "מרוקאים" – האם לא הגיע הזמן להשתחרר מההגדרות הללו? שירת איתי בצבא חייל בשם אלכס שהיה נוהג לומר "ברוסיה קראו לי יהודי – בישראל רוסי". בסופו של יום אנחנו עם אחד בעל אינסוף גוונים – אין זה נפלא? קיבוץ גלויות אמיתי: בצבעים, בשפות, בריחות, במנהגים ובטעמים. בהקשר הזה אנחנו צריכים ללמוד מהנאצים ימח שמם – להם לא היה משנה אם אתה אשכנזי או ספרדי, כיפה שחורה או לא, חילוני או דתי – מבחינתם אתה יהודי.
מחשבה רביעית: נמאס מהפירוד.
ואם בהגדרות עסקינן – תכלס נמאס מהן. ההוא חרדי ציוני, למה את לא רוצה להתחתן איתו? כי אני חב"דניקית והוא לא. כי הוא תימני ואבא שלי לא רוצה שאתחתן עם תימני כי הוא לא משלנו. אוףףף. אולי אני טועה אבל לדעתי הקב"ה מתבונן עלינו וכשהוא רואה זוגות "מעורבים" ולא הומוגנים, דתי וחילונית, אשכנזי וספרדי – יש לו נחת רוח גדולה. אולי בגלות צריך מחיצות, אבל כאן? מוסדות לכאלה ולכאלה? די, עברו 70 שנה, עד מתי?
איזה כיף לראות דתיים בתקשורת ו"חילונים" בבתי הכנסת ובבתי המדרש. לפני 30 שנה כשיהודי חזר בתשובה הוא התנתק לגמרי מהסביבה שלו. היום אנשים חוזרים לשורשים וממשיכים לשמור על הקשר עם חברי העבר, המשפחה וההורים. נמאס מהניתוק הזה, מהגטאות של שחורים ולבנים.
נמאס מהבדידות, מתחושת הניכור. עכשיו יותר מתמיד הזולת זקוק ממני להכלה, שאקבל ואוהב אותו כמו שהוא, לרוב האנשים יש כל כך הרבה ביקורת עצמית, הם לא זקוקים לעוד ממנה.
מחשבה חמישית: לא נצליח לעולם להיות עם ככל העמים.
יום אחד, ההגדרות "יהודי" ו"גוי" גם הן לא תהיינה רלוונטיות, אבל עוד לא הגיעה השעה. המציאות מוכיחה לנו שבכל פעם שיהודי חושב שהוא איש העולם הגדול, אוניברסליסט, בא מישהו ומזכיר לו את דברי בלעם: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". מי שחושב שאנחנו צריכים להיות המדינה החמישים ומשהו של ארה"ב טועה טעות מרה. אנחנו היהודים צריכים להקים כאן מדינת מופת, כזו שירצו הגויים להגיע אליה כדברי הנביאים: חברתית, מוסרית, תרבותית וכלכלית. לא נראה לי שאם נמשיך לייבא לכאן תרבות אמריקאית בשם הקידמה – זה יגרום למישהו לאהוב אותנו יותר. לדעתי ההיפך הוא הנכון: ככל שאנחנו לא "אור לגויים" כך שונאים אותנו יותר, מזכירים לנו שאנחנו נשרכים במקום להוביל.
מחשבה שישית: עם ישראל צריך להוביל את העולם מבחינה מוסרית
האם ידעתם שכמות עמותות החסד בישראל גדולה לאין ערוך מכל מדינה אחרת? (יחסית לכמות האוכלוסיה כמובן). אז לעניות דעתי אנחנו צריכים להוביל את המאבק העולמי בעוד תחומים: צער בעלי חיים למשל. זו מצווה מהתורה. היחס ליתום ולאלמנה. היחס לאנשים מבוגרים. היחס לאנשים בודדים או חלשים. אם אנחנו לא נוביל – מי יוביל? מי עוד קיבל תורה? בעשור האחרון ישראל הובילה גם במשלחות החילוץ שהוציאה כשקרו אסונות בעולם. מבחינתי זה אמור להיות הכיוון בכל התחומים.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו עכשיו לדף הפייסבוק של "תרבוש – תרבות ופנאי לציבור הדתי"
מחשבה שביעית: הגאולה בפתח.
אין לי ספק בכך. אני מתבונן סביבי ורואה שכולנו מוכנים. מאסנו בעולם השקר. מאסנו בפירוד. הגיע הזמן לקום ולחבר את הנפרדים. לעזור לזוגות. לעזור לרווקים ורווקות. לעזור לחלשים. לעזור לכל מי שזקוק לאוזן שומעת ולב מבין ואוהב. לתת כתף תומכת אמיתית לכולם. כולם נזקקים. לא איכפת לי איך תגיע הגאולה. אם יבוא איזה שליח על חמור לבן, אם ירד משמיים או ייבחר בבחירות. לא איכפת לי מי יקח קרדיט על הגאולה ומה נזכור מהמציאות הקודמת. אני רואה אותנו עומדים בירושלים, כולנו, שמחים, "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה", יחד, לובשים לבן, אין עני ועשיר, אין שווים יותר ושווים פחות, נמחתה דמעה מעל כל פנים. עומדים ושרים יחד שירה חדשה.
חג עצמאות שמח!
